ואת כולם ראיתי,
את הגבוהים, השרמנטים מלאי הפאסון.
את החכמים, המשכילים, המלומדים.
היפים.

את כולם הייתי מחליפה בדגם השבור, מודל 77. יד חמישית, כחדש.


נקראתי לחדר בבהילות.
לזהות את הגופה.
העשן ריחף שם כמו ענן
האלכוהול טימא הכל
הוא שכב שם מכוסה בסדין מצהיב,
עם שיער ארוך וגלי
ממבט ראשון קשה היה להאמין
שזה היה פעם חי ופועם ונושם.
לפחות בשבילי.


במבט השני הרגשתי את הפורמלין
מרעיד לי את הוואזו.
תחושת הבחילה הבלתי נמנעת
גרמה לי לפלוט את כל מה שבלעתי.
את הכאב והתסכול וכל הכעס והרוע.
כל מה שרציתי זה לבעוט. לשרוט ולקרוע.


ועם כולם הייתי.
עם הלוחמים, העייפים, הרקובים.
עם המסוממים, המחלקים, השוטרים.
הספורטאים.

את כולם הייתי דורסת עם הדגם הפגום, מודל 77. יד חמישית, במצב
נוראי.