אני מסכים?
אלוהים אישה,
את נפתחת כל כך.
באת עפופה. עטופה. מסוגרת.
צורחת אל תיגעו בי.
כותבת מתהומות של רגש ועצבים חשופים של כאבים בניתוחים ללא
הרדמה,
ועכשיו את נאחזת בכמה צעיפים?
האחזות בקש?
האחזי לך ככל שתרצי.
אינני בורח לשום מקום.
לברוח?
אני מסוחרר מההיפתחות שלך.
אלוהים אישה,
אני כל כך נסער.
אל תרוצי.
תני לי לדעת כל הזמן שאין פליטות פה.
ואין במקרה.
שזה בא ממך. כולך. בכל העוצמה. בכל הכוונה.
כתבתי כמו פתי, להתאהב בך.
נכון, זה היה מזוייף מהבחינה שזו טכניקה.
טכניקה משופשפת של בחינה.
כבר ראיתי זאת פעמים רבות. שיחות נסחפות לסיפו של אלוהים
וכשבאה המילה הזו, אהבה, הייתה רק בריחה ובריחה ובריחה.
אהבה?
נו אז מה!
באופן העוברי, הראשוני של לדעת שזהו קשר מיוחד,
אז אם ככה גם הגברת הבזוייה הזו, אהבה תדפוק בדלת ותיקח את
המעשר וליטרת הבשר, אם לא כל הקופה כהרגלה.
אז כן אישה.
אני אתאהב בך.
ותזדייני מצדי אם תגידי לי לא.