בעיר אחת, לא גדולה ולא קטנה, בשעות בין הערביים, עת השמש
שוקעת אך בכל זאת נותנת מאורה נגהות בודדים, התייצב איש, לא
רזה ולא שמן, בתחנת הרכבת העירונית. האיש הרים את מטלטליו על
כתפיו, מלמל משהו לא ברור, ספק שפה כזאת ספק ניב אחר (כנראה
שפה זרה במבטא גס), ונכנס לקרון הרכבת. במרום החלו להאגר עננים
מבשרי רעה, אך השמש בכל זאת שלחה מבעדם חיוכי אור אחרונים לפני
הסערה הגדולה. לקרון עלו לפי התור נשים, זקנים, גברים וטף,
בצורה מסודרת ומאורגנת, ללא דחיפות וללא מהלומות.
האיש בעל מבנה הגוף הבינוני התמקם חיש מהר במרכזו של הקרון,
בינות אדם בעל תווי פנים רוסיים, המחזיק בידו האחת ספל טבק
דחוס ובידו השניה נייר גלגול פשוט, מימינו, ובחור רחב כתפיים
וחסון, בעל שיער בלונדיני ועיניים תכולות, משמאלו. הנוסע
הבלונדיני היה עסוק משך הדקות הראשונות של הנסיעה בבציעת לחם
לבן ובחיתוך נקניק השינקן שהדיף ניחוח נהדר, בעוד האיש בעל
מבנה הגוף הבינוני ספון בכסאו, לא מביט לשמאלו ולימינו.
האיש בעל מבנה הגוף הבינוני היה אדם צעיר, בסוף שנות ה-20
לחייו, אשר הספיק לעשות דבר או שניים שירוממו אותו לדרגה
מוכרת. האיש לא נגע בטבק אף לא פעם אחת, ומעולם לא קירב אל פיו
נקניק שינקן טרי על פרוסת לחם מרוחה בחמאה. כזה היה, אדם
סולידי, מן היישוב, אך עם זאת, אחד שעתיד גדול לפניו.

ככל שהלכו ונקפו השעות בנסיעה הארוכה מזרחה, נסיעה שאמורה
להארך כ-23 שעות בקירוב, ניסה האיש בעל מבנה הגוף הבינוני
לקשור קשרי ידידות ושיחות חולין עם שכניו לקרון. בתחילה פנה אל
האיש בעל תווי הפנים הרוסיים והחל פוזל בעיניים טרוטות לעבר
פיתולי טבעות העשן הריחניים. מעולם לא נתקל בטבק איכותי שכזה.
האיש בעל תווי הפנים הרוסיים שאף ונשף בהנאה כה מרובה, עד כי
גם המתנזר הגדול ביותר היה מתקשה לעמוד בפרץ.
לאחר כ-5 דקות של התבוננות מרוכזת בשכנו מימין (התבוננות שפזלה
לעיתים גם אל חליפתו היוקרתית של האיש), הבחין האיש בעל תווי
הפנים הרוסיים בשכן המתבונן והציע לו נשיפה אחת או שתיים מן
הסיגריה הדחוסה והמשכרת. האיש בעל מבנה הגוף הבינוני הופתע
לשמוע לחישות מוזרות מימינו, שכן לא ציפה שבנפתולי האושר שתקפו
אותו מהסיגריה ישים אליו לב, אך כעבור מספר שניות של התעשתות,
שמח לקבל את שאריות הסיגריה המשובחת. האיש בעל מבנה הגוף
הבינוני לא ידע כיצד להסתדר עם הסיגריה, בתחילה לא הצמיד את
הפילטר אל שפתיו בצורה מניחה את הדעת ולא הפיק ממנה את ההנאה
הגלומה בה, אך בהמשך הסתדר לחלוטין ונראה כמעשן מקצועי.
כשסיים, הידק את הפילטר הסחוט אל רצפת הקרון הנקיה, דרך על
הפילטר המעוך ברגלו וכיבה את גיצי האש האחרונים, הישיר מבטו אל
האיש בעל תווי הפנים הרוסיים ובצרידות לחש לו בשפה לא שלו:
''ספאסיבה''. האיש בעל תווי הפנים הרוסיים חייך מהמחווה, אימץ
את האיש אל חזהו וחיבק אותו חיבוק דב אמיץ ואוהב במיוחד.
לכשסיים, העשן כבר התרוצץ בכל גופו, מהראש ועד הרגליים, ממריץ
את כל מחזור הדם ומעורר את התאבון. אגב טפיחות של עונג על בטנו
המעושנת והרעבה הפנה האיש בעל מבנה הגוף הבינוני את מבטו אל
עבר הבחור הבלונדיני, שבאותו רגע מילא את חציו השני של הלחם
הלבן בנקניק החתוך ובחמאה הצהבהבה.
אחרי שחכך בדעתו מספר שניות כיצד יפתח בשיחה עם שכנו השני,
החליט לאמץ את אותה טקטיקה שהצליחה מעל למשוער עם האיש בעל
תווי הפנים הרוסיים - להמתין בשקט, לשלוח מבטים בעיניים
מזוגגות לעבר מרכולתו של השכן ולקוות לטוב.
הפעם, בניגוד לניסיון המוצלח הקודם, הביישנות הייתה בעוכריו.
ככל שעבר הזמן ומהלחם לא נותרו אלא פירורים אחרונים על ברכו
השמאלית של הבחור הבלונדיני ומהנקניק חתיכות שומן בודדות,
החליט האיש בעל מבנה הגוף הבינוני להיות אסרטיבי. הוא נגע קלות
בכתפו החסונה של הבחור הבלונדיני, והלה שלח אליו מבט מופתע אך
נוקב. הוא ביקש את שאריות הלחם המפורר והשומן המועט, אך הבחור
הבלונדיני לא מיהר להגיש לו את דבר חפצו, טרם יגולל איתו שיחה
קצרה על אורחותיו. כשסיים הבחור בעל השיער הבלונדיני את
שאלותיו החודרניות, קרץ לאיש בעל מבנה הגוף הבינוני בחביבות
והגיש לו את השאריות. האיש בעל מבנה הגוף הבינוני חיכך ידיו
בהנאה, תפס את השאריות מלוא החופן ותחבם לפיו לפני ששכנו יצטער
על המחווה. כשסיים ללעוס את השינקן, והספיק לשכוח שמעולם לא
טעם בשר שכזה בעבר ולמלמל ''דאנקשן'' לעבר הבחור הבלונדיני,
הרעים קולו נהג הרכבת ובישר דרך מערכת הכריזה ליושבי הקרונות
על הגעתם אל התחנה הסופית: ''תחנת הרכבת אושוויץ בירקנאו''. מן
הקרון הראשון ירד איש העסקים בעל פני התווים הרוסיים; אחריו
הבחור הבלונדיני, כשמדי צבא אפורים מהודקים לגזרתו המחוטבת
ודרגות למכביר על כתפיו; ולבסוף הבחור בעל מבנה הגוף הבינוני -
יוזף קליין. הם פסעו לאיטם לעבר מרכז הבקרה של המחנה, כשברקע
השמיים הקודרים נטולי הכוכבים ואור הירח הטילו אפלה מוחלטת,
שנגדעה רק בפנסי השוטרים האימתניים ברציף. יוזף קליין פסע
פנימה, לחץ את ידיהם של האוברמרשלים ושל קציני הפיקוד. מן
הקרונות האחרונים ברכבת הובלו ערימות בני אדם, בשר מבשרו,
שנתערבלו עד לכדי עיסה חסרת משמעות ואנושיות אל אשנבי הביקורת,
בעוד הוא מלקק את דובשו ואת עוקצו של מבקשי נפשו של עמו. יוזף
קליין ביקש סיגריה נוספת מהאיש בעל תווי הפנים הרוסיים, התכבד
ביין אדום להרוות את צמאונו כשברקע רועמים קולות הירי המצמיתים
המרווים את האדמה ביין האדום מורידי ערימת האנשים. אין ספק. אם
אתה מודיע, יהיו לך חיים נהדרים. טראח. או שלא.