בשקיעה מביטה, בעיני דמעה
הלב רוצה בשקט, הנשמה כולה סגורה.
הריצות היחידות הן מהלב אל הנפש,
ריצות של מחשבות על אובדן,
על הטעות על החוסר איכות.
הצדידות המשוועת הקור האנושי
ובשל חוסר אמפטיה כולם טובעים באמבטיה.

הפיטום של המילים, של הצלילים
מדדים שונים של אושר מלווים
את הצעירים לעולמות משונים.
אין אוויר אין שום צליל
חוץ מצליל המכונה שהכינה אותך.
אין זמן אין חמצן
אין קול ואין עונה
השקט הוא אשליה
והרעש גובר על השתיקה.

זה אתה מול החיים עומד לבד במערכה,
בשורה ראשונה יוצא למלחמה,
מלחמה שלך בעצמך
לא רוצה לפגוע והורג את עצמך.
אין לנו כלום בראש חוץ מהסביבה,
המערכת דפקה את כל מה שהוא בנה.
מנגנת בראש את מילות הבינה רוצה שתבין בעצמך.

אז נגמר הכוח ומנסים לשמוח,
לא יודעים איך לשכוח.
המילים החדות התגובות הקשות
מחלחלות מעצימות
גופך רועד למשמע ההוראות
ואין יותר סיבות ותוצאות,
דרך אחת אין שום מפלט
ואתה רוצה רק להחליף מבט,
שניה אחת של קסם ואור לראות שלא הכל שחור
ושוב החברה מטיחה עוד בדיחה
ואתה סוגר את עצמך.