הבטחת לי שאהיה מאושרת,
בית גדול ליד הכנרת,
ובל לא נשכח את הגינה הגדולה
ושיהיה באזור טוב, בשכונה מעולה.
הבטחת לי ילדים ושמחה
הבטחת שנבנה ביחד משפחה.
הבטחת שנחיה עד מאה ועשרים,
שלא נמות לעולם, "לנצח צעירים".
וכמו שהבטחת, נדמה ששכחת.
לא קיימת כלום, לא השארת דבר.
ועכשיו לאחר שליבי כך פתחת
בקלות ובמהירות לרסיסים הוא נשבר.
בעבר על הכל ביקשת רשות,
מדוע לא עשית זאת פעם אחרונה?
למה לא שאלת "מותר לי למות?"
השארת אותי בודדה כאלמנה.



שבט תשס"ה