הוא גדל התבגר וכבר לא נסחף עם הזרם,
הלב הפועם כבר לא מכתיב את הקצב,
ובשיחה עם אישה לא מפחד משתיקה,
לא מדבר כשאין צורך לא מחפש את הבמה,
אינו מחפש את הבילוי הלילי,
ואת החוף בזריחת החמה,
וכשדילן ברקע לא מביט חולמני בעיני בחורה,
ושמישהו שואל הוא נזכר בחיוך ביישני,
איך פעם היה הולך לים בשקיעה,
ובערבי השישי עם נוזל הטיפשות,
ואותם הלילות שבהם רקד עד זריחה,
איך התאהב באחת לרגע תמים
                                ופתאום רקד עם אחרת,
הפליאה לשונו בשפת אוהבים
                                וכתב פעם למישהי שירים
במחברת,
וכשליבו אמר הוא נסחף לעוד הרפתקה מיוחדת.
ואז הוא מושיט ידו ללחיצה ומוסיף עוד חיוך מאולץ,
ואומר: "אולי בפעם אחרת".
ממהר הוא למשרד - יש לו ים של ניירת.