ואתה, לא תתנני למצוא נחלה-
בקול רחוק ומבשר
תצווה: "אמצי גופך לטלטלה"
בלשון מתפרצת, מתפרעת
כאוגר שנות אכזבה
תהגה את זאת הדעת
פרוע, אבל כחוטא-
המבקש את אלוהיו
תדמם קיומי
"הנה, מוטלת על הצלב
זאת היא מנחתי"
ואת, משיברי אנחתי דממת
מניכור עד מחילה
בזמן בואי קפאת
מה צרבה בי הליכתך
אל אותה השתיקה
וכמה בער בי בואך
אל אותה הילדה
ואני, מה אוריש אחריי
אהבה, צחוק... נשימה?
עת כי אתן פעמיי-
הידעתם מה רבה הכמיהה?
והמוות כי יגיע
מחיוך אל אותה הצוחקת
הרוקדת לשיר מזמור
פתע נחמתכם מיותרת
כי ליום האחר חייתי
וביום הזה אגמור! |
