אני הסתכלתי בעיניה הבוהקות
ראיתי שקיעה ואת כל האהבות
הסתחררתי בעירפול חושים
חשתי את דופק התופים
מכה בי עמוק בפנים.

היא ריחפה על הצלילים
מחייכת לעצמה ולכל האחרים
שולטת בקצב,בעוצמת המנגינה
עיניה דהו לשמיים
הסתובבה סביב
כאילו פרשה כנפיים.
 
ואני הרגשתי איך הכל,
כל מה שצברתי במשך השנים:
מסתחרר בי
גואה בי
משנה לי פנים
מערבב לי שמות
ואני שוכח מקיומן של כל האחרות.

מכפות רגליה היחפות
ועד שערותיה השחורות שמתפדרות
כל איבר בגופה
היה חדור בעוצמה,
התנה אהבים
עם גרמי השמים
עם הגלים, עם הקצף במים.

ואני הסתכלתי בעיניה הכואבות
ראיתי שקיעה ואת כל האכזבות
הסתחררתי בערפול חושים
חשתי את רעם התופים
מכה בי עמוק בפנים

היא בערה, התנפצה לה בלהבה
אינה שמה לב לכאבי
שבויה לה :
בקצבה הפראי של המנגינה,
בתוך לב ליבה של הבריאה.
כי היא אם כל חי
היא האש, היא המים
היא האדמה
ועיניה הכחולות הן השמיים,
העיניים של הנשמה,
מספרות הן את סיפור בריאתה
את עוצמתה של האהבה.

כל תזוזה של חמוקיה
הרטיטה לבבות
ניגנה היא כבנבל על כל הרגשות,
גם בעולמות נסתרים
סביבה רקדו פיות וכשפים.

ידי המתופפים לא הפסיקו להלום
שבויים הם בזרם,
לכודים הם בידה.
היא זרחה באור כוכבים,
היא היתה אגדה.

ואני הסתכלתי בעיניה העמוקות
ראיתי שקיעה ואת כל העולמות
הסתחררתי בערפול חושים
חשתי את גחלת התופים
מכה בי עמוק בפנים.