זה היה במהלך הטיול המשפחתי שלי לסקוטלנד. אני לא יודע אם
הארץ הזאת השפיעה עליי או שזה קרה מסיבה אחרת, בכל מקרה, זה
הסיפור.

פרק א'
התעוררתי בחדר חשוך, קר, בלי שום מושג איפה אני או מה קרה לי.
"אימא?", שאלתי. שום תשובה חששותי הלכו והתגברו.
"אימא?!?!?!" צווחתי הפעם. הבנתי שאין שומעים אותי, קיבלתי
החלטה לחקור את סביבתי הקרובה והתחרטתי, "אין לי כוח ללכת"
חשבתי, מגלה שאני תשוש ברמה חדשה שלא הכרתי.
החלטתי פשוט לצרוח עד שמישהו ישמע.
"אבאאאא?!?!?!?!?!?!?!" הפעם בבהלה.
ולפתע, שמעתי קול בוקע בקירבתי, "סחי?!?! איפה אתה?".
עניתי, "אני לא יודע, הצילו!!!". והתחלתי לבכות.
אני לא יודע כמה זמן עבר בחיפושים אחרי אני רק זוכר שאני כבר
נואשתי מלצעוק והרגשתי מחנק, ועם זאת בהקלה נעימה.
לפתע, שמעתי קול של דלת נפתחת ואלומת אור הזדחלה פנימה, הדלת
נסגרה בטריקה.
"תמי! בואי מהר! הילד חירבן על הריצפה" צווח אבי בהיסטריה.

סוף פרק א'. המשך יבוא