בחדר קטן שכבו בו נרות
שוב פעם מתאהבת באדם לא נכון
שוב פעם צוללת לתהום הדיכאון.
והוא עם אחרת - לא לחשתי אוהבת
זו אותה העצבת
אותו שחור אותו תכלת - אותן דמעות
אותו ירח מר שמביט בי ולא מחייך
אותם האורות מהבתים הצפופים
את החושך הורסים ובונים כשכבים.
והשמיים לא בוכים איתי
כי רק אביב - לא הכול פורח?
או שזו רק אני שנושרת
אהבה אילמת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|