נשיכה של שפתיים אדומות מתביישות
אדמומיות מתפשטת בלחיים תפוחות
רוח מנומנמת
לחישה מהלב
ים רוחש
ציפור שחולפת
טיפת דם, עוטפת
וירח מבהיק בינות לעצים.

טל שנוטף קר וטהור
מרקיע שלוו ומלא מחשבות.
דמעה מבצבצת מעינה הירוקה,
נופלת היא מטה
אט אט

מבקשת סליחה.



עטופה רגשות בליבה הסורר
מבקשת לחבוק,
לחבק החסר.


בשקט בשקט,
מתוך השתיקה
היא קמה ועולה,


נשמה חדשה.


ושקט.
ועצוב.

לילה עולה,
הירח בוהק במיטב אורו
כוכבים נוצצים למראה היקר,
והיא נוטפת...



זהב. זהב.