|
הסכין חודרת עמוק
חודרת אל הגב
אני פצוע קשה
רואה את האור שבקצה המערה
והוא מהבהב
כל כך יפה בצבעיו
מושך אותי אליו
ואני לא מוותר
נזכר בך ומתנגד
אך נזכר במעשייך
ונותן לאור למשוך
אך יופייך עדיין חקוק במוחי
ואני לא מוותר
לפתע האור הולך וגובר
ואני עדיין נאבק
רוצה לחזור לעולם
לצעוק ליד כולם
שאותך לא אשכח
למרות הכל רוצה לחזור
וגם אם תסרבי, אני אמשיך
ואני לא מוותר |
|
|
בגיגול הקודם
הייתי זה שגוזר
את הפסטה.
דק-דק-דק הייתי
גוזר. קראו לי
לוצ'יאנו שגוזר
דק-דק (באיטלקית
זה הולך יותר
טוב, אבל לא
תבינו).
המאפיונר
הקומפולסיבי
ברגע מיסטי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.