מסתכלת על עצמי במבט נורא
הילדה שבמראה
תוהה לה מה כבר קרה
לזאת שממולה
ולמה היא בוכה

כשכולם מחייכים להם ונהנים
הילדה שבמראה
שוב צריכה להעמיד פנים
וזאת שממולה
מעמידה פנים איתה

הרי כולם מתישהו צריכים לבכות
והילדה שבמראה
כבר לא יודעת מה לעשות
עם זאת שממולה
עם חברתה היחידה

כי לשתיהן בסוף אין שום ברירה
היא והילדה שבמראה
שתיהן חיות בסביבה קרה
עד שלא יוכלו יותר
לחשוב במקום לדבר

הילדה שבמראה...
והילדה שממולה...
כבר עשו את הבחירה...
כי אין להן ברירה...

כיום אני מנסה להיות יותר 'הילדה שבמראה', ופחות 'זאת
שממולה'.