[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ישובה על קצה מיטתי. ראשי בין כפות ידיי. אני עירומה למחצה -
רק תחתון לגופי. בוהה לארון שממולי. שולחת יד לכיוון השלט
שמימיני. ראשי נשמט ומוחזר מיידית למקומו. הטלוויזיה רועמת שיר
של דאפש-מוד. אני מרגישה חושניות מתפרצת מבטני. קמתי. מפשילה
תחתונים וזורקת אותם ליד השידה. הולכת באיטיות מצמררת. לא
רגילה. חושבת על הריק שממנו נוצרנו. מעבירה יד קטנה ורכה על
המגבת. אני כורכת אותה סביבי כמו לגופת מצריים העתיקה. מקמטת
מצחי. משהו מציק לעצם קיומי. נעמדת מול המראה בצד הצפון מזרחי
של חדרי. המגבת נושרת ממני כאילו רצתה לישון. נועצת עיניים
חשדניות בגוף העירום שמוצג מולי. מעבירה אצבע ממפתח הלב לאט
לאט. מגיעה לטבור ומגלה שאצבעתי נדחפת אליו. לא מודעת לקיום
החלל שנוצר בטבור. האצבע ממשיכה בדרכה באיטיות חושנית למטה.
מחליקה על שיער ערווה נעים. ראשי מוטה הצידה בהתפעלות משהו
מרכות האיזור. הדלת נפתחה באיטיות מחרישת אזניים. רעש רגליים
יחפות באות לאוזניי. ידיים חסונות וגדולות חובקות את מותניי.
ראשי מרוכז בדמות הנשקפת מול המראה. הדמות מחייכת ונושקת
לצווארי. עיניי נעצמות מעוצמת הרגש. כפות ידיים נעימות מחליקות
ממותניי למטה. אני נישאת על כפות נאהב.



מזילה דמעה ונאלמת דום. הייתכן כי אהבתי את הלא נולד. כנראה
שלא אדע זאת לעולם. רחשי חמלה וכעס נלחמים במוחי. מלחמה שמוחי
לא ינצח בה. ההפסד כולו שלי. הנאהב לא יסלח. כבודי נרמס על ידי
רגלי שלי. ידעתי כי אמצא תשובה בהיעלמותי. נדדתי כף יד שנים
לארץ המדבר והצחיחות. הרגשתי כמו תופת בוערת. רצוני היה
להתפרץ. ואין לי מענה. מתפתלת מכאבי נפשי הקרועה. שוכבת על
אדמת המלח וזועקת נשמתי. משב רוח מביא לי מענה. עיני מלאות
בחול ומלח. גופי נחרך בחום הגיהנום בו עברתי. שולחת זרוע
מקועקעת לפנים הניצבות מולי. יד רכה וגדולה מתלפפת סביב
מותניי. עיניי יוקדות שנאה. מוחי נלחם בליבי. אני נכנעת לידיים
המרימות אותי. סחבותיי ניתצות ממני ועפות עם מענה הרוח. היש קץ
למדבר האין-סופי הזה. אני נישאת עירומה בגוף מקועקע. חשה דמעות
אהבה נוחתות ברכות על בטני.
עיניי נחות בעיניי נאהבי. ועיניו משירות דמעות אשר מרטיבות את
עורי המאובק.



שלושה מלאכי גיהנום. מלאך אחד גן עדן. ידיהם מושטות לפני.
מלאכי גיהנום מושיטים לי עושר וחומרה. מלאך גן עדן מושיט לי
אושר ודימעה.
ומאחורי ניצבת האמת. מאזניה מתנדנדים. עיניה מכוסות. וחרב בידה
הימנית. מכוונת לגבי בל אטעה. מיישירה מבט על עיניי מלאכי
גיהנום. אני עוצמת עיניי וחשה את החרב ננעצת מעט בגבי. אפתח
אותן והחרב תיסוב על עקבותיה. אלקק את שפתיי לאות בילבול.
מלאכי גיהנום מפזרים חיוך על עצמותיהן. מלאך גן עדן מחליק
גלימתו הצחורה. אור ניצת בעיני. אגע בידיי מלאכי גיהנום. האמת
תצעק לקוסמוס ותחדיר את חירבה לליבה. וידעתי כי בי האשמה. חיוך
מתפזר על שפתותיי. מלאך גן עדן נשם אושר ודימעה וחלף. איחזו בי
מלאכיי גיהנום. העלנו עצמנו מעלה. הרגשתי את נפשי משוחררת
מאנקת החיים. אפרוץ בצחוק ילדים מאושרים. וארחץ עיני בדם האמת.
                                             

כי ידעתי אושר ודימעה ומן האמת לא אפיק דבר.

הנאהב חלף.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"יוסטון, יש לנו
מסך כחול"


אחד מהדברים
שכבר לא יקרו


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/8/01 1:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תמי אלף

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה