באמצע הלילה כתבתי לך שיר.
לא משהו מסובך. משהו פשוט.
בלי מילים גבוהות.
בלי משפטים נשגבים שנישאים במרומים.
בלי התפלספויות.
כמו שאת אוהבת.

בהתחלה חשבתי וכתבתי על איך אני מרגיש.
איך זה להיות עם אישה מדהימה שכמוך.
איך זה לאהוב אותך.
איך זה זה להרגיש אותך בכל רגע.

אחרי זה חיפשתי מבנה
לשיר
כדי
שלא
יהיה

מ ב ו ל ג ן.

אחרי זה הקפדתי על סימני פיסוק,
וקוויתי. שלא יהיו: גם באיות דכדוק?

ויתרתי הפעם על חרוזים, כי זה לא התאים.
כתבתי בצרורות, בלי חרוז כל שתי שורות.

ירדתי הפעם מהעץ של המילים הגבוהות.
הרי אין זה בהכרח בכל מזמור.
השתמשתי יותר במילים מהשיחים.

אחרי שסיימתי לכתוב את השיר,
חיפשתי לו שם.
שם שיתאים. שם שלא יקלקל.
שם קצר ולעניין.
כמו שאת אוהבת.

אבל לא הצלחתי. זה מה שיצא.