בואי ונלך בנתיב האש
אשר נסלל מתשוקת יצר מדוכא,
כי לחיות בלא תשוקה מולכת-
זה ממש 'לחיות בזבל'.
צעירים אנו מלכלות
ולהתעסק בשאלות בטלות,
של 'למה' ו'מדוע' חדלה התשוקה האחת
במקום לעסוק במתוק- להרגיש טוב מדעת.
פעימת תשוקה אחת
ומח עצמותיך באש ילהט-
שווה יותר מכל אוצר הידיעה
על מה שיכול היה להיות ולא קרה.
שפתיים לנו כדי לנשק,
לב לנו כדי להתאהב,
עיניים לנו כדי לראות
ואזורי הגירוי- כדי להתגרות.
אז בואי ונלך בנתיב האש
בו שירו של הזמיר כה לוטף
עד שהירח הבהיר בנו יתקנא
כי משמי העצב לא ישמע שיר כזה.
26/01/05 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.