למרות שהיה זה סופו של חודש יוני והבקרים היו חמים מנשוא,
הלילה ההוא היה קר למדי. היא חשבה שטוב שלקחה את הז'קט השחור
שלה, זה עם השרוולים הארוכים.

השעה הייתה אחת אחר חצות, והיא צעדה ממועדון הספורט לעבר
הסיטרואן הישנה שניצבה בודדה למדי בחניון הגדול.

לפתע שמעה קול מוכר קורא לה:

"הי, את, בואי רגע"

היא הפנתה את מבטה לכיוון החורשה החשוכה וראתה שתי דמויות
נשענות על הגדר. היא לא זיהתה אותן אבל התקרבה אליהן, מהססת.
זה היה תומר, לצידו בחורה שהכירה אך לא ידעה את שמה. רגע קצר
הביטו בה שניהם בשתיקה, מצפים שתעיר איזו הערה על הסיגריה
שתומר עישן בהפגנתיות, אבל היא שתקה, ותומר אמר:

"שמתי לך במגרה את הדפים שביקשת, ויפה לך העגיל השני באוזן".

"אה, יפה מצידך, ותודה על המחמאה"

"מה אתם עושים פה ?" שאלה.

"גרשו אותנו מהמסיבה" ענה תומר.

"ובצדק" אמרה, והוסיפה "אתם לא צריכים להיות פה בכלל".

"אבל חברים שלי פה, מה זאת אומרת ?" התרעם תומר "השומר
הבן-זונה העיף אותנו החוצה, אבל דחפתי אותו, המאניאק הזה, מי
הוא חושב שהוא להתעסק איתי ככה?"

"היי, היי, איך אתה מדבר?" היא אמרה בכעס "השומר עושה את
העבודה שלו. הוא קיבל הוראה להכניס למועדון הספורט רק את אלה
שבאים עם הזמנות, ולכם, למיטב ידיעתי, אין".

"אבל מה 'כפת להם שגם אנחנו נהיה שם?" אמרה הבחורה שלבשה שמלה
זעירה שכל זונה מקומית הייתה גאה ללבוש.

"כי אף אחד לא רוצה לקחת על אחריותו מסיבה שאליה ייכנסו גם
חבר'ה בלי הזמנה רק בגלל שהחברים שלהם שם, את יודעת, עבריינים
וכאלה. ואגב, המשטרה כבר כאן, מישהו זרק גז-מדמיע בכניסה
למועדון".

תומר חייך ואמר: "כוס-אמו השוטרים".

"שוב פעם נחקרת במשטרה?" שאלה אותו.

"לא, מה פתאום" הוא ענה "לא אני, חבר שלי, אני רק ליוויתי
אותו".

היא כמעט ופתחה בנאום מרגש על עבודתה המבורכת והמפרכת של
המשטרה, אבל עצרה בעצמה כי חשבה שזה יהיה חסר-טעם ויעורר רק
צחוק וליגלוג.

בזווית העין ראתה בחור לא מוכר מתקרב לעברם. היא החליטה לסיים
את השיחה ואמרה: "טוב, אני הולכת, לילה טוב לכם" והחלה
להתרחק.

בדרך לסיטרואן הישנה שמעה את השיחה שהתנהלה מאחורי גבה.

"מי זאת הייתה?" שאל הקול הלא-מוכר.

"המורה שלי" שמעה את תומר עונה לו.

"איזה כוסית" אמר ההוא.

ותומר ענה לו בכעס: "אתה, אם תדבר ככה על המורה שלי, אני אזיין
לך את הצורה".


פברואר 2005