העייפות לגופי מתגנבת לאיטה
לוקחת פיקוד, תופסת עליי שליטה
משכיחה ממני רק לרגע קצר
את צרות העולם וייסורי היום שעבר
מבעד לחלוני ציפור קטנה עפה חרש
עפה הרחק, רודפת אחר השמש
מחפשת מקום להעביר בו את הלילה
מתרחקת בדאייה מכל דבר רע שקרה לה
מקנא אנוכי באותה ציפור קטנטנה
שפורשת כנפיים בשבריר של שנייה
עפה, בורחת הרחק מכל צרותיה
כל כך הייתי רוצה לדאות על כנפיה
אך אני בן אנוש, לא זכיתי בכנפיים
ולא יעזור גם אם אצרח חזק עד השמיים
רגליי מכות שורשים, נוטעות אותי באדמה
לא יכול, גם לו רציתי, לעוף הרחק מן השממה
ואז בכוחות אחרונים של יום
בורח אני ממציאות אל חלום
עולה לי על כנפי נשרים
ובמשב של כנף ממריא למרחקים
בציוץ של ציפורים נפקחות עיניי
מקיץ אל עוד יום שגרתי בחיי
נוחת בחזרה אל המציאות, אל הקור
כבר אי אפשר לברוח, אי אפשר לחזור
אווייי... לו הייתי ציפור...
