וישבנו שם בחדר. שלושה חודשים אחרי שהזבל ההוא זרק אותי.
" אז תקשיבי, יש לי פיתרון!" הוא אמר בטון רציני.
ואני גיחכתי ולעצמי וחשבתי מה כבר הוא יכול להציע לי שעוד לא
ניסיתי...
"בואי נעשה דבר כזה. תלכי למכולת, ותיקחי מאחורה שם, קופסאת
קרטון, תיכנסי אליה פנימה ופשוט תשבי שם, תתחבאי מהעולם. וכל
הזמן, למרות שאת בקופסא, תחשבי איך הבנים הרעים מנסים להרוג
אותך ".
ולי זה דווקא נשמע רעיון טוב.
"כי כל מי שיש לו שמוק בין הרגליים מנסה לפגוע בך והוא איש
רע..."
ופתאום הבנתי עד כמה אני קיצונית.
והוא המשיך "את יודעת, אני בן... אז קחי בחשבון שכל מה שסיפרת
לי, יש מצב שאני מעביר את זה למפקדה של הבנים..."
צחקקתי ואמרתי לו "אבל זה לא נחשב... כי אתה בחור שלא יצאתי
איתו ודרך אגב, גם אתה בחור טיפוסי, אני כל הזמן אומרת לך את
זה... שכחת?"
והפנים שלו קיבלו הבעה רצינית פתאום.
"למה? לכי תדעי אולי זה הכל כדי לרגל? נו ובכלל אם אני עוד
טיפוסי"
"לא יכול להיות שיש כל כך הרבה בנים שמתעניינים בי..." חשבתי
לעצמי.
מפקדת בנים... על זה לא חשבתי. כלומר, תמיד האמנתי שיש ביניהם
קומונות זכריות כאלה,
אבל מפקדה מאורגנת? וואלה.
"זה מה שאת חושבת כי את לא יודעת את האמת... הנה למשל תסתכלי
פה בפינה של החדר שלך שמעל המיטה, את רואה את המצלמה...?"
פתאום נעלם לו החיוך בעיניים ואני התחלתי להבין שמדובר פה
במשהו רציני, נפלתי בפח שלהם.
"ואנחנו כל הבנים מנסים להשמיד אותך, אבל לאט לאט. אנחנו
שולחים לך בחורים שתתאהבי בהם ואז את בעצם מגלה שהם חראות"
ואז הכל התחבר לי... זה הכל מזימה אחת גדולה.
מרוב שוק לא יכולתי להוציא מילה מהפה, פתאום נהיה לי חם
וסחרחורת והוא בכלל לא שם לב, רק המשיך בתקיפות והוא אפילו
התחיל קצת לצעוק.
"כי את הרי יודעת, זה שהיה אחד חרא, זה פשוט אומר שכולם חרא...
נכון?! "
הוא צרח לי לתוך האוזניים.
המשכתי לשתוק.
"זה גם לא שהדעה שלך היא טיפשית או משהו... את מסתמכת פה על
ההגיון, כאילו, יש דבר יותר הגיוני מזה? אחד חרא - אז כולם
חראות... זה פשוט כל כך הגיוני".
השתעלתי בניסיון לשבור את השתיקה שלי והוא הביט בי בזעם, ככה
ממש לתוך האישונים.
גאה בעצמו שהוא הצליח להביא למצב כזה... כנראה שגם הוא אחד
מהם.
סיפור זה נעשה בעקבות שיחה עם אופק כהן וכמו כן בעזרתו
האדיבה, תודה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.