את,
היינו יושבים ומדברים על כל הסיפורים הכי שחורים יחדיו
ואיך,
היית עושה אותם ורודים כלל לא שחורים ומפחידים, כשאני איתך
ואיתך,
כבר לא פסימי רק אופטימי , קם כל בוקר מחדש ומחייך
רוצה,
לומר אותך אני אוהב אבל כל החוקים והמחסומים הם שם
אז אחכה.

ואיתך אני יושב על המרפסת מסתכל על השמים , יום בהיר
ואת שם לחמם ולחבק אותי ולהגיד איתך הכל מקסים

במציאות,
את סתם פנטזיה מתוקה ולשנות את זה זו המטרה
שמשה,
היא קצת שלמה וקצת שבורה וזה תלוי איך מביטים דרכה
התעוררות,
כבר לא אופטימי רק פסימי מחפש את הסיבה להתעורר
רוצה,
פשוט לחשוף לך את הכל אבל כל החוקים והמחסומים הם שם
אז אחכה.

ולבד אני יושב על המרפסת מסתכל והירח מדמם
ואת כבר עם אחר את מתחבקת ולחשוב על זה לי כל כך כואב

אז אני חוזר למקומות רחוקים איתך
מתייסר ואת עדיין בשלך
אם רק היית יודעת על כל הזמן שישבתי כאן וחיכיתי לך

ואיתך אני יושב על המרפסת מסתכל על השמים , יום בהיר
ואת שם לחמם ולחבק אותי ולהגיד איתך הכל מקסים
ולבד אני יושב על המרפסת מסתכל והירח מדמם
ואת כבר עם אחר את מתחבקת ולחשוב על זה לי כל כך כואב

את זוכרת שהיינו ביחד
את זוכרת אותי
את זוכרת איך ישבנו ודברנו והכל אבל הכל היה חופשי
את זוכרת את השמש
שמים בהירים
את זוכרת ירח שהאיר עלינו כמו זוג כוכבים