היא יבשה את שיערה במגבת והתישבה על מיטתה, היא חשבה על הטיול
ה"לימודי" בבית הספר שבגללו היתה כל כך עייפה,
"לילה טוב אמא, אבא!" בר צעקה כדי שההורים שלה שבקומה הראשונה
ישמעו תוך שסגרה את החלון שבחדרה, נכנסה למיטה  והתכסתה
בשמיכה, "לילה טוב מתוקה!" נשמעה צעקה מלמטה. בר הסתובבה עם
הפנים לכיוון הקיר ונרדמה מיד - העייפות נצחה אותה.

בחלומות שלה היא ראתה גבר, לבוש בבגדים כהים שלפתע נעלם
ובמקומו הופיע זר ורדים לבנים שהתנדפו והיא ראתה את עצמה שוכבת
על מיטה מקטיפה סגולה כשעיניה עצומות והיא לבושה בשמלה לבנה
וארוכה, לפתע היא ראתה את עצמה מתנדפת ובמקומה הופיע שוב זר
הורדים הלבנים.

היא ישנה שינה עמוקה שנקטעה בפתאומיות, היא פתחה את עיניה
בבהלה והתיישבה על המיטה, היא שמעה משהו מתנפץ וצעדים במעלה
המדרגות, צל גדול ושחור, גבר - לפי כובד הצעדים, הצל הלך
והתקרב לכיוון חדרה, היא הזיעה ופחדה ממשמעות החלום המוזר שזה
עתה חלמה ומהצל המאיים שלא פסק מלהתקרב.  הוא הלך בצעדים
כבדים, איטיים ומחושבים, נראה היה שהוא מהסס בצעדים אלו, בר
ראתה אותו, הוא עמד בפתח חדרה, פניו היו חיוורות ולבנות כזר
ורדים צחור וגופו גדול בצורה מאיימת, הוא לבש בגדים כהים
ולראשו היה כובע שזור בורד לבן, הוא התקרב למיטתה של בר שהיתה
מצומקת בפינת המיטה והוציא נרתיק קטיפה סגול מכיס מעילו השחור
והקודר, בר בכתה, הגבר גדול המימדים הוציא מהנרתיק סכין
"לא..." לחשה בר בייאוש "או כן...!" ענה לה הגבר בטון ציני
משהו ובקול עמוק  שצמרר את גופה מפחד "לא...בבקשה" אמרה בר
בהיסוס אך הגבר המשיך להתקרב אליה כשהסכין בידו הלבנה.

כל שראתה עכשיו היה חיוכו הנבזי ועיניו הקטנות והרשעיות שהביעו
שנאה "למה?" העיזה בר לשאול בלא מענה, רק גיחוך ציני ומתנשא
נשמע מפיו של הגבר שמשך אותה מפינת המיטה והשכיב אותה בחזרה על
המיטה, הדמעות מנעו ממנה לראות אך היא יכלה להרגיש שהוא מתיישב
מעליה ומחזיק את ידיה מעל ראשה, הוא צחק, בר בכתה ולא הצליחה
לחשוב על שום דבר שאולי יהיה בעל סיכוי מסוים להציל אותה.

לפתע, מתוך ההיסטריה וחוסר התחושה שבאו בעקבותיה היא הרגיש
דקירה צורבת וקרה כקרח על צווארה, היא פתחה את עיניה בבהלה
וחשכת הלילה התחלפה במנורת הלילה של חדרה אשר האירה וסינוורה
אותה "מה זה?" צעקה בר והתיישבה על מיטתה כשהיא נוטפת מים "די
- ששש..." הרגיעה אותה אמה "חלמת חלום רע ורציתי להעיר אותך
ולא הצלחתי אז שפכתי לך על הפנים קצת מי קרח וכשקפצת מבהלה
נשפכו עלייך המים" אמרה אמה, עכשיו הבינה בר מה היתה הדקירה
בצווארה בחלום שחלמה "אמא תחזרי לישון, אני עייפה" אמרה בר
לאמה וחזרה למיטתה אך רוח קרה לא נתנה לה לחזור לישון ובר קמה
כדי לסגור את החלון שהיה פתוח, היא זכרה שסגרה את החלון אך
העייפות לא נתנה לה להתמקד בפרטים, היא העיפה מבט החוצה לפני
שסגרה את החלון ומבטה השתנב, עיניה נפתחו לרווחה והיא החלה
לרעוד,
היא ראתה את האיש שלבש כהה עומד בחוץ ומחייך אליה את אותו חיוך
שטני שחייך מקודם... בחלום...