הלואי שיכולתי לעצור ולרדת
לפני התחנה האחרונה (טרבלינקה)

הלואי שישאלו אותי אם אני צריך הפסקה
"ואולי משקה קל?!"

הלואי שכולם ילכו לעזאזל
או לפחות שיפסיקו לדבר איתי
ולשאול שאלות מטופשות
ולהסתכל אלי כאילו אני מוצג

"יש לך עיניים כל כך יפות"
"אין שמש"
אולי תתחבר"
לא חם לך"

אז חברים לא, לא חם לי ואפילו קר לי
ויש שמש פשוט לא בצד הזה של הכדור
והדבר האחרון שאני רוצה זה להתחבר
אני גם כך סובל אז אם אני יכיר אותכם בכלל...
ואין לי בכלל עיניים יפות!
ואתה מה אתה אומר, תמיד אותו דבר אותו משפט
רק בסדר אחר של המילים.

"הוא דפוק"
"אתה מורן מעיין מספר אישי (דמינו מספר אישי)?"
"אתה מודה?"
"אתה תעסוק במשהו מעניין, מחשבים"

אז חברים זה לא שאני דפוק זה אתם ששפויים מדיי,
וכן אני מורן אבל אין לי מספר
ואני מודה להורי אבל לא על זה שהביאוני עד הלום
ודרך אגב אני שונא מחשבים (רק שתדע)

מתי מגיע הסוף?
אני רק רואה שדות בננות וערבים,
והנה מגיע הסוף
לא זה רק חדרה.