-עיניים, ריסים, סנטר, לסת, צוואר
-לחי
-לחי, נכון. אל תזוזי. אף, אצבעות...
-שפתיים?
-שפתיים? לא נראה לי. קשה מדי.
-תיקח הכל ולא תיקח את השפתיים?
-זאת בדיוק הנקודה.
-אה.
-כתפיים. אהה, מצח. מצח זה חשוב.
-מתי אני?
-עוד רגע, אני חושב.
-אבל גם תורי יגיע, נכון?
-את מפריעה לי להתרכז. טוסיק
-טוסיק זה טוב, תרשום גם לי טוסיק. יש לך אחלה טוסיק.
-עזבי אותי עכשיו! אני עוד דקה מסיים פה, תני לי כמה שניות
ונגמור את זה כמו שצריך.
-אבל משעמם לי... לא! את הפופיק אתה לא לוקח לי.
-סליחה?
-לא נותנת את הפופיק. את הפופיק לא. תישאר בלי הפופיק.
-תסכימי איתי שפופיק זה הכרחי?
-ממש לא, זה תוספת קטנה ונחמדה, לא משהו שאתה חייב לשמור.
השפתיים עוד יעברו הרבה, הפופיק יישאר שלי.
-עקשנית. אז מה אם לא הפופיק?
-קח את השיער.
-אני לוקח ריח שיער ויוצא עצבני עלייך לאללה.
-טוב. נרגעת? עכשיו תורי.
-תורך. מעצבנת.
-אוקיי... תן לראות אותך. תרשום. אתה רושם?
-תזכרי לבד.
-טוב טוב בסדר. גבות, גבות זה חשוב. ונוסיף לזה מבט סקרן, קנאי
כזה. מותר מבטים, נכון?
-מה שאת רוצה. זאת הרשימה שלך, את יוצאת עם זה מכאן.
-מצוין.
-את רוצה לזכור מבט קנאי?
-כן, זה טוב. אוקיי... אני רוצה גם חיוך מרוצה, מעצמך וממני.
זה טוב. את המבט שלך למראה.
-מוזרה.
-שיעול סיגריות. רעש אכילה. קולות שינה, וזהו.
-אה, אני יכול להוסיף קולות שינה גם?
-אה-אה, אתה כבר עשית רשימה. עכשיו תורי. טוב, נראה לי שזהו,
בעיקרון. אני רוצה את חיבוק הפרידה שלנו באשראי; אחרי שנתחבק
וניפרד הוא מתווסף לרשימה שלי.
-מה נראה לך? מה שאת רואה זה מה שאת מקבלת.
-אל תשגע אותי. בוא, עושים חיבוק פרידה. אני מקווה שאתה שלם עם
הרשימה שלך. יצאתי כוסית?
-כוסית-על. ואני יצאתי קנאי, שמן, מלא בעצמי. יופי, יופי,
מתקדמים. (מתחבקים)
-יש עוד מלא שאני אזכור, אבל זה סוד.
-מה שאת רוצה. ביי.
-ביי.