קצוותייך בקור אוחזים,
מנוחה מחפשים.
קימורייך המוקפדים,
ברווחים מחליקים ומלטפים.

ידייך מחפשות מישורין,
כמו עינייך, ורגעייך.
שואפים לחלקת שלום,
ללא שינויים דרסטיים וחדים.

האופק צופן דקירות חדות,
גוונים עזים, שאת חושייך יבלבלו.
שפתייך עתידות לפגוש
ברעל אשר דמם בקפאון.

במורד חוויותיך,
תבחיני שהתקדמותך קלה.
אך לא תדלגי,
על טקס המגע.

קימורים רכים,
עתידים אותך ללטף.
ואת, אותם תנחי,
אל מורד חלומותייך,

אל העמק,
אל הקפאון הרעיל,
אל החדות,
ואל הירוק המשתקף במבטך.