[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








זה היה עוד אחד מהבקרים החמים האלה, שכל מה שאתה רוצה לעשות זה
ללכת לים ולאכול גלידה קרה קרה שתקרר את הגוף. קמתי מהמיטה
בעצלנות מרובה אך בלית בררה, התיישבתי על האסלה בשירותים
והבטתי בלוח שנה מפהקת.
"וואי היום העשירי לחודש! שכחתי לגמרי!" קמתי מהר, שטפתי פנים,
עשיתי מקלחת זריזה, התלבשתי הכי קצר שאפשר ולמזלי בשעה תשע
וחצי כבר הייתי בדרך לים בקריית חיים. ללויתן. עם ג'ינס קצר
וגופיונת הגעתי אל הים. הכל היה כל כך מוכר.
שוב ראיתי אותנו יושבים על הדשא מול הים, קופאים מקור אך
מוצאים דרך להתחמם בנשיקה חמימה. ופה, בדיוק בבמה שאני עומדת
עליה, רקדנו ושרת לי באוזן והיית כזה מתוק ומקסים.
"זהו, בדיוק פה אני אניח את זה" אמרתי לעצמי. ליד העמוד שנשענו
עליו, ואני אחכה לך מאחוריו.
לפני עשר שנים מאור ואני קבענו להיפגש פה בתאריך הזה ובשעה
הזאת, ושלא משנה מה יקרה נעביר יום שלם יחד לזכר האהבה שלנו,
ההתחלה שלנו וכל מה שאי פעם קרה והיה בינינו.
באותו יום פשוט נשבעתי לעצמי שבהבטחה הזאת אני הולכת לעמוד עד
הסוף. אז הנה אני, פה בים, בקריית חיים. כשהבית שלי בכלל בקצה
השני של העולם, עומדת על במה מלאה זכרונות ומחכה למאור.
השעה הייתה תשע חמישים וחמש דקות, עוד 5 דקות ואתה צריך להגיע.
אני מקווה שלא שכחת את התאריך שאתה בעצמך קבעת.
וכבר תשע חמישים ושבע ואתה לא נראה באופק. חזרתי לעמוד מאחורי
העמוד. עשר וחמישה והבמה עדיין הייתה ריקה.
יצאתי מהמחבוא שלי וראיתי אותך מרים את המכתב שהשארתי לך בתוך
מעטפה. הסתכלתי עליך, עדיין מדהים ביופיך מכולם. בעודי מביטה
בך התקרבת אלי, והקול העדין שלך הצטלצל לי באוזן במתיקות.
"יפעתי" אמרת וניתקת אותי ממחשבותי.
"הגעת" אמרתי מאושרת, וישר קפצתי לחבק אותך. ובדיוק כמו בפגישה
הראשונה, עם קולות הגלים בים, לקחת את ידי והתחלנו לרקוד, לאט,
מקשיבים לשקט ולקצב של ליבנו.
"התגעגעתי" אמרנו יחד. חייכתי חיוך מאוהב. עדיין.
"שנלך למקום שקט יותר?" אמרת. חייכתי בשובבות ואישרתי את
הצעתך.
יד ביד הלכנו לכיוון המכונית, פתחת לי את הדלת ונישקת את אפי.
נכנסנו למכונית והתחלנו לנסוע. הבטתי בך, החצי השני שלי. עבר
כל כך הרבה זמן ועדיין הלב שלי אינו שלם בלעדיך. שרת את השירים
שלנו, ליטפת את רגלי ובדרך קיללת נהגים שעיצבנו אותך. הצחיק
אותי שלא השתנית.
"מה את צוחקת" שאלת.
"אתה מצחיק אותי, כמו תמיד" עניתי. חייכת, את החיוך השובב
הזה.
החנית את המכונית בחניון ענק, קשרת את עיניי בסרט שחור ולחשת
לי באוזן "אני לוקח אותך להפתעה שמחכה לך בקומה האחרונה של
הבניין. תסמכי עלי, אני אוביל אותך לשם". איך אפשר שלא לסמוך
עליו, זה מאור, האדם שהיה המשענת שלי ברגעים הכי קשים בחיי.
שחיבק, שתמך, שדאג ושאהב.
פתחת לי את הדלת ולקחת אותי לכיוון הבניין שדיברת עליו.
"אני שמח שבאת היום, ושמח שעמדת בהבטחה שלך" אמרת לי. העדפתי
לשתוק כי את כל מה שהיה לי לומר החלטתי להגיד ברגע שאביט
בעיניו.
הפרפרים התחילו להתעופף בבטן שלי והרגליים רעדו קצת מהתרגשות.
כל הדרך החזקת חזק את היד שלי ולבסוף הכנסת אותי למעלית. בדרך
למעלה סוף סוף נישקת לשפתיי. והשפתיים הרכות שלך, כמו שפתיים
של תינוק. הטעם שלך, והזקנקן הדוקר, כל זה מילא את ליבי מחדש.
כמה היית חסר לי, הידיים המלטפות והזרועות המחבקות שאני כל כך
אוהבת שוב היו שלי לרגע.
התנתקת משפתיי בדיוק כשהמעלית נעצרה, יצאנו מהמעלית הורדת את
הסרט מעיני ומולי הופיע הנוף היפה, המוכר. הים, הים שלנו.
"גג העולם. כך אני מרגיש איתך, על גג העולם. ואני לא רוצה
להפסיק להרגיש את זה לרגע אחד בחיי." הבטתי בך, עמוק בתוך
עיניך. העיניים העמוקות ביותר שאי פעם ראיתי, ואמרתי בקול הכי
רגוע שהצלחתי להוציא:
"בהתחלה שלנו ידעתי שאתה זה "זה" אבל משהו קטן היה חסר לי.
אולי משהו בעיניים שלך אמר לי שאתה לא שלם עם עצמך. ואז המבט
השתנה, והחיוך הפך להיות חיוך של ילד קטן, מאוהב, אוהב. והמגע
הפך להיות חם יותר והמילות יפות יותר. ביום שהמבט שלך השתנה
ידעתי שאתה הוא האדם שמשלים את הלב שלי, שאתה הוא האיש שחסר לי
במשך הרבה זמן. נתתי לך את לבי לפני הרבה זמן ומעולם לא ביקשתי
אותו חזרה, כי שם אני רוצה שהוא ישאר, בידיים שלך. באותן
הידיים שהובילו אותי לכאן, שאני סומכת ובוטחת בהן. אני אוהבת
אותך, איש יקר שלי" הרגשתי כאילו נפלה לי אבן מהלב. שהוצאתי את
מה ששמרתי כבר כמה זמן לומר.
הוא לא אמר מילה, רק הביט בי וחיבק בחוזקה. מסביבנו הכל נעלם,
החום כבר לא הפריע והרעש של המכוניות מהכביש למטה לא הציק
באוזניים. רק מאור ואני, מחובקים, אוהבים, יחד, על גג העולם.

"שנזוז אלי?" שאלת. "נעשה מקלחת נעימה ונכנס להתכרבל קצת
במיטה?" כמובן שאי אפשר היה לסרב להצעה. אז הסכמתי.
הגענו אליך כשהשמש כבר שקעה, נכנסנו למקלחת קצרצרה וישר הלכנו
להתכרבלות במיטה.
"תודה על היום המדהים בחיי" אמרת.
נישקתי אותך בחיוך ואמרתי "לא, תודה לך, ותודה שהאהבה הזאת
נשארה ותישאר ותודה שאתה שלי ותמשיך להיות שלי" חייכת אלי
ולחשת לי באוזן את השלוש מילים היפות ביותר "אני אוהב אותך,
אישה שלי, שיהיה לך לילה טוב".
הסתכלתי עליך עוצם עיניים וכמעט נרדם. "לילה טוב בייבי שלי"
ועצמתי את עיניי, מרגישה את גופך מחבק אותי בחום.
"אה, ממי" נזכרתי. "מחר אתה לוקח את הילדים לגן, אל תשכח".
"לא שוכח" מילמלת חצי רדום. ואז ברוגע, שלווה ועל גג העולם,
נרדמתי.


8.2.05

מוקדש לחצי השני שלי, שלעולם לא אפסיק לאהוב.
אני יודעת, שזה יהיה העתיד שלנו.
אני אוהבת אותך... עד שאקח את נשמתי האחרונה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ידעתם ש"וו בו
חוואי שוו האן
יו" זה "אני לא
יודע לדבר
סינית" בסינית?




קומיצה חוקר
תרבויות זרות.


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/2/05 10:22
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יפעת דהן

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה