שרה להב / 412. אהבה ענושה |
נולדה בהר ואביב
כשצרור פריחה מאוגדת
הוצע להם מסביב.
וכמו עור קרוב
זעה ונמתחה לאות
ובשבילים נפתלי-נוף
היתה לצל-גבעות.
והנפש בתשוקה עמומה
ומבט-אילם אחד
שתיקה אחת דמומה
בקשה לעולמה המבודד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|