הוא עומד מתחת לבניין, שנראה כאילו כל שנייה
עומד להתמוטט.
להתמוטט עליו.
הרגעים האחרונים שלו.
הוא מסתכל למעלה, לקומה הגבוהה ביותר. זה עושה
לו כאב ראש.
בעצם כמעט כל דבר בזמן האחרון עושה לו כאב
ראש.
גם לחשוב.
להרגיש.
ולנסות.
הרגעים האחרונים שלו, אולי.
ומה אחר כך?
מה אלוהים יגיד כשיפגוש אותו בשערי גן עדן?
או גהינום.
ואולי בכלל לא יגיע למעלה.
אולי יישאר כאן בתור משהו שאף אחד לא יוכל לראות, חוץ מהאנשים
המיסטיים האלה.
תמיד חשב שהם מבלפים.
עכשיו תהה אם הם יוכלו לקשר בינו לבין העולם.
אם הוא יחסר למישהו.
אם מישהו יתגעגע אליו.
יבכה כשימות.
כשימות.
מוות הוא דבר לא כל כך רע, הבין פתאום.
החיים הם לא הכל.
האם הוא יתגעגע לחיים?
שיער שכן.
תמיד חשב איך זה יהיה - לחיות מחוץ לחיים.
האם למות שם יהיה כמו לחיות כאן.
מה יהיה עם הרכוש שלו?
הוא אפילו לא כתב צוואה.
בעצם, הוא אולי לא הולך למות.
הבניין נראה כאילו הוא עומד להתמוטט.
להתמוטט עליו.
|
