זוגות זוגות רבים הם עלו
עלו לפני הסערה
ושם, במחנה העבודה המשחררת, דמם נספג באדמה
איך נפלו אז גיבורים, כמו זבובים
איך נפלו אז יהודים
ולעת ערב, עת שקעה החמה על עמינו
והנה שכחה הסערה
יצאו אז חסרי הגוף והפנים,
פרי עמלם של גרמנים
מתיבת המוות, עת הבערה,
יצאו יחידים יחידים מעטים.
ולא יצאנו אז עם עלה של זית,
ולא הופיעה קשת בענן
שוחררנו בעת מלחמה וכבשן.
ויש ששוחררו על ידי הדגל האדום
דגל השיוויון בין הבריאות. וכלום שווים אנחנו לשאר האדם?
נותרנו רק צלים של דמויות.
ויש על ידי דגל החירות והחופש האמריקאי.
היכן החופש לחיות?
ואף יצאנו מן התיבה,
אך העולם אחר הסערה
מלא דם ואיבה
ואין כף רגלו של היהודי מוצאת מנוח, אין מקום לדרוך, אין מקום
לנוח.
אך אי שם במזרח, עוד מחכה לה פיסת אדמה קטנה
קוראת לנו לבוא אליה חרש כבר שנים, אולם אנחנו כחרשים.
אך כעת אין ברירה, לא נותר עוד מקום לאחר המבול הנורא. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.