להורים שלך קוראים רינה ועו"ד אברהם פליישמן, לך קוראים שי.

אתה קם בבוקר, ואלו שני הדברים היחידים שאתה זוכר על עצמך.
לא איך קראו לגננת שלך, באיזה תיכון למדת ומי היו החברים שלך
בצבא.
אתמול ענת זרקה אותך לטובת איזה אפס שחזר לפני חודש מהודו,
ובטח יחזור לשם עוד שבועיים. הלכת לפאב להוריד כמה בירות. אתה
יושב ליד הבאר ורואה 'קבליר' שחורה מדהימה. גמד קטן יוצא ממנה,
נכנס לפאב ומתיישב לידך. אתם מתחילים לדבר ואתה כמו לוזר
אמיתי, מתחיל לספר לו את כל הצרות שלך: לא היה לך אף קשר
שהחזיק יותר משלושה חודשים. כל חברה שלך מאז הגן, שש במספר,
זרקה אותך לטובת מישהו אחר. אפילו ההורים שלך, הוציאו את
החיסכון שהיה מיועד לחתונה שלך ושיפצו את הבית.
הגמד מביט אליך בעיניים טובות ושואל: "תגיד, מה אתה באמת
רוצה?"
אתה יודע שאפילו קסם לא יחזיר את ענת. "אני רוצה לשכוח את הכל.
להתחיל חיים חדשים בלי לזכור שום דבר מהעבר המחורבן שלי".
רק עכשיו קלטת מה הגמד עשה לך!, הוא יודע שעם הגובה שלו - אין
לו סיכוי עם אף אחת בפאב. המניאק ניגש לאנשים שיכורים ומציע
להם משאלות. אם לא היית שיכור אתמול, היית מבקש 'קבליר' בדיוק
כמו שלו, אבל בלי הבובה של הכלב המכוער שמזיז את הראש שלו
בנסיעה.
ושוב יצאת לוזר. במקום לצאת עם מכונית פיצוצית, יצאת בלי כלום,
רק עם אמנזיה וכאב ראש רציני.
בעצם... אולי הוא סתם היה נמוך. אולי הוא לא השתמש בקסם ורק
ה'פוליש' משהו שהוא הזמין לך עשה את העבודה. לעזאזל עם העולם
שלנו, אפילו על גמדים אי אפשר לסמוך.