ארעד לי כעלה נידף,
עת אותי את ליטפת,
בלילה של זמר,
לילה בלי גמר.
             
על שטיח במרכז החדר,
יושבת ערומה כנמרה,
ואני על ספה יושב גם כן,
עם גיטרה, ולה אני שר בחן.
             
לתוך חדרי לבי חדרת
ואת ראשי אז בלבלת.
בלילה של זמר,
לילה! אל תיגמר.
             
הנה השחר כבר מפציע
ולך אני ממשיך להריע,
כחתול מילל בלילה גשום.
בתוך חיקך הניח את ראשי ואנום.
             
אז ארעד כעלה נידף,
כשאת רגלך אז פישקת .
לא נותר לי אז מה לעשות,
ואת גופך הרך אז רק לכסות.