מאי אבידן / הזמן עובר |
מנצלים כל שניה בדקה.
חושבים שיש סוף בהדרגה.
אך מסתבר, שזו רק ההתחלה.
עומדים כאן מול המראה.
מחפשים את עצמם מבין
חתיכות הזכוכית שנופלות מעצמן.
לא נותר להם הזמן.
פזמון:
זה יכול להיות שנה.
זה יכול להיות דקה.
הזמן עובר,
ואין מנוחה.
מוותרים על הסוף,
מחכים לרגע.
לא פוצעים מדרכם.
מחכים לדבר הגדול שיהיה,
או אולי לדבר שבעצם
כבר היה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|