ילד של חצות הלילה דפק על דלתי ושאל אם יש לי כמה פרוסות של
לחם לתת לו. "אפילו יבש" אמר.
שפשפתי עיניי והסתרתי פיהוק גדול בידי. "היכנס" אמרתי לו כדי
לא לשוחח במרווח מחיצת הדלת.
לא שמעתי צעדיו. הוא בחר לשבת על השרפרף שבמטבח ואני ישבתי על
אחד מהכיסאות הרגילים.
משכתי את החלוק על רגלי הלבנות: "בשביל מה לך כמה פרוסות של
לחם ועוד באמצע הלילה?"
הוא קם משך אותי אל החלון והצביע על חתול שחור ששכב על צידו
בקרבת שיח הורד וילל.
"הה!" אמרתי והעברתי יד רדומה על שערותיו השחורות: "אני
מבין".
כאשר יצא מביתי עם כמה פרוסות וצלוחית חלב קטנה שוב לא שמעתי
את צעדיו.
הם היו יחפים כמו הלילה הערום והשטוח הזה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|