ליאור פז / סערה |
אותה שעה השעון מתקתק,
עם גלים של חורף ושינאה,
רוח עצב ופרידה.
אותה שעה, אותו מקום,
אווירה קבורה בתוך ארון,
רוצה שזה יהיה היום האחרון.
כמו עלה סופגת גשם,
גשם של שינאה וכעס,
גם הים אינו תמיד רועש,
יודע מתי מותר.
עם תקתוק השעון שמעביר את הזמן,
השקט שופע מכאן.
השתיקה המתגלגת תצטרף אל הדממה,
תמשיך,
הסערה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|