ואיך, באותו ערב, בסוף ירדתי לך.
"נו, אני מבטיח לך, זה לא יכאב, ואל תדאגי, הוא לא נושך!" שעה
וחצי ישבנו שם, בחניה הארורה מול הבית של החברה הכי טובה, אתה
משכנע, ואני צוחקת, אתה מלטף, ואני משתתקת. כמו תמיד, מובכת
ומסמיקה, ובסוף עושה את מה שמצפים ממנה. ואתה מלטף אותי, ולוחש
באוזני, שעם אף אחת אחרת זה לא יהיה אותו דבר, שהסקסיות שלי
תגרום לך להגיע למקומות שמעולם לא חשבת שתגיע אליהם... ואני
הרי תמיד הייתי פליזרית, זה באופי שלי. אתה שולח את הידיים שלך
לכל האזורים בגופי וגורם לי לחשוב שאני שוב נאהבת, מנשק אותי
למרות שזה הדבר שאתה הכי שונא, ו... הופ! שוב אני נופלת בפח
האשליות שאתה יודע למכור יותר טוב מהסיגריות העלובות שלך. אני
נרתעת לרגע, מפחדת שוב להיפגע, ואתה מתיישב ומצית סיגריה.
"רוצה?" אתה שואל אותי. ואני אומרת לך ששוב לא עמדת בהבטחתך לא
להציע לי סיגריה. אתה אומר לי "אה" ומעשן עוד אחת. וכרגיל אני
חוטפת לך את הפקט מהיד ויונקת את הקאמל בהחלטיות שתגרום לי
לבכות אחר כך כל הלילה.. ואתה מתיישב ומסתכל עליי במבט הזה
שלך, המבט הזה של "היי, אני מכיר אותך, אז למה בכלל לנסות
לשכנע?" וכרגיל אתה צודק ואחרי כמה רגעים אני משכיבה אותך על
הרצפה הקרה והרטובה ומנשקת אותך כמו שאתה הכי שונא, עם הלשון
עמוק בתוך הגרון, מורידה לך את החולצה מול החלון של החברים של
ההורים. ואתה נוגע, נוגע, לא מפסיק לגעת, כמו ילד קטן שמעולם
לא נגע באישה... ופותח את החגורה כמו יודע מה הולך לקרות,
ואני...
יורדת לך ושונאת אותך, יורדת לך ובוכה, ואתה לא שומע, אתה
מחזיק את הראש שלי ולא נותן לי לעזוב... עד שפתאום אני נושכת,
חזק, עד שאתה צורח - "בת זונה!" ובורחת משם כשכולי בוכה,
מותירה אותך ערום בגשם וחוזרת הביתה לעוד לילה נטול חלומות...
מעולם לא אשכח את הערבים שלי אתך, הערבים האלה שאנסתי את עצמי.