לא אשכח איך שכבת שם על המיטה, כאילו ישן ואני רק מחכה שתיקח
נשימה.
אמא ואבא בכו לידך, ליטפו את גופך. ואני רק אל שיער המשי שלך
הלכתי. עוד כל כך רך, כל כך עדין. רציתי לקחת אותך אלי, לחבק
אותך חזק. כי אולי זה היה מחזיר לי אותך. אך בנשיקה האחרונה
כבר גופך היה קר. אך על שפתיך התנוסס החיוך, החיוך המתוק שלך.
כאילו ניסת להגיד לנו שהכל בסדר, ושככה יותר טוב לך, שאתה
מאושר ושאין לנו מה לדאוג.
אבל אני דואגת, ומקווה שמטפלים בך טוב שם למעלה.
אתה בטח מסתכל על כולנו, שומר על אמא ועל אבא ועל האחים שלך
שכל כך מתגעגעים. הלוואי ובאמת היית בורח מבית החולים.
בלילות אני חולמת, וחושבת. כועסת שלקחו מהעולם מלאך.
אני רוצה לראות אותך שוב, ואפילו לשנייה אחת קטנה. רק לתת
נשיקה ללחי הרכה שלך. להרגיש טוב את החום גוף שלך. להחזיק לך
את היד. ולעלות איתך במדרגות לקומה למעלה.
בכל מקום שאני מסתכלת אני רואה אותך, לא עצוב, לא בוכה ולא
כועס.
רק מאושר מחייך וצוחק.
כי זה אתה עמיתי, ילד האושר של העולם!
אני אוהבת אותך, ושומרת אותך חזק בתוך ליבי. אני מתגעגעת אליך
ולא מפסיקה לחשוב.
עוד יום יבוא, מלאך שלי ואוכל שוב לטפל בך ולאהוב אותך.
אוהבת אותך לנצח נצחים...
אם אתם רוצים לראות תמונה של עמיתשון שלי:
http://stage.co.il/Stories/434603
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.