יש לי תסביך גבריות הוא אומר לי, קנאת פין! אני! שאפילו
וויברטור אין לי.
פעם בשבוע אנחנו רבים על זה, הוא אומר שאני כל הזמן צריכה
להיות בשליטה, לקבוע. ואני הייתי מתעצבנת וכמעט מיד מתחילה
מלחמת עולם שלישית אצלי בסלון.
ניגשתי למטבח לסחוט את הסמרטוט ושטפתי אותו שוב במים זכים
ושקופים, נותנת להם ללטף לי את הידיים, "בסוף אני אעזוב אותך"
הייתי אומרת לו "ואז נראה למי יש תסביכים" מי מעיר אותי באמצע
הלילה כדי שאני אחבק אותו ואגיד לו שאני אוהבת אותו ומשתולל
מקנאה אם אני רק מחייכת לגבר אחר, כאילו שחסרות לי בעיות בחיים
רק להיות בייביסיטר לגבר בן 28 שלא מסוגל לשלוט בעצמו "את
בחיים לא תעזבי אותי" הוא היה אומר לי, "את פשוט לא מסוגלת"
המשכתי לשפשף בחוזקה את הכתם מהשטיח.
אבל הוא צדק, אני לא יכולה לעזוב אותו, אף פעם לא הצלחתי לקום
וללכת גם כשממש רציתי, אפילו בפעם ההיא שהוא כמעט הרביץ לי
ואני ראיתי את המבט המטורף הזה שהיה לו בעיניים כשהוא תפס אותי
מדברת עם איזה מישהו מהעבודה.
חזרתי למטבח עם הסמרטוט והפעם החלטתי לקחת איתי דלי של מים
לסלון כדי שאני לא אצטרך ללכת ולחזור כל הזמן, אף פעם לא הייתי
טובה בכל הקטע הזה של הניקיון, אופיר בטח היה חושב על הדלי
לפני שלוש הליכות למטבח, הוא תמיד היה מתעצבן עלי כשלא הייתי
מסדרת אחרי או כשהייתי משאירה כלים בכיור, כאילו שזה היה משנה
משהו. אם לא זה אז הוא היה מוצא משהו אחר לבכות עליו וכמובן
שפעם בשבוע אחרי שהיינו מזדיינים היו כל השטויות האלה על תסביך
הגבריות רק שהפעם הוא ממש איבד שליטה, הוא התחיל לצעוק
ולהשתולל ולהאשים אותי שאני חונקת את הגבריות שלו שאני לא
נותנת לו להתבטא, שלא מספיק שאני מאפילה עליו בעבודה ובבית
שלפחות במיטה הוא רוצה לצאת הגבר.
ואתם יודעים מה? הוא צדק. היה לי נורא קשה להתמודד עם חוסר
השליטה שלי במצב, אז אני מניחה שבעצם לא היתה לי ברירה, כי לא
יכולתי להביא את עצמי פשוט לקום וללכת אבל גם לא יכולתי להמשיך
ולשמוע את זיוני השכל שלו. אז הרגתי אותו.
רק חבל שהאידיוט הרגיש צורך בלתי נשלט לדמם לי על כל השטיח.