מתוך תוכנית הרדיו המיתולוגית "מה קורה"
שנכתבה והוגשה על ידי אבא קריר ודייב וולצר
( http://stage.co.il/a/3152 )
קובץ סאונד של הפיילוט לתוכנית נמצא ב
http://stage.co.il/Stories/182416


נועם: אתה יודע דייב, בשנים האחרונות יש תופעה שממש מרגיזה
אותי.
דייב: מה, שהכפתור בג'ינס כבר לא נסגר?
נועם: לא, אני מדבר איתך על תופעה יותר רחבת מימדים.
דייב: יותר רחבת מימדים מהכרס שלך?
נועם: כן, דייב, יותר מזה. אני מדבר על החבר'ה הרוסים
שמשפריצים על השמשה ואחרי זה שורטים לך אותה עם מגב שחוק ואחרי
זה דורשים כסף לוודקה.
דייב: לא כולם אלכוהוליסטים.
נועם: נכון, חלק נרקומנים. אני מדבר גם על הקבצנים האלה
שמטרידים אותנו בכביש כל יום כאילו זו זירת השררה שלהם, כאילו
אנחנו צריכים לשלם להם דמי מעבר ברמזור אדום.
דייב: אה, כן, נו, בגלל זה הזמנו לאולפן את בוריס. מה קורה,
בוריס?
בוריס: מה קורה?
נועם: מה קורה?
דייב: מה קורה?
נועם: מה קורה?
בוריס: מה קורה?
דייב: בוריס, אני תיכף אעיף אותך מפה.
בוריס: למה?
דייב: הבטחת שתחליף חולצה.
בוריס: החלפתי, עכשיו אני לובש חולצה של חבר שלי.
נועם: גם הוא קבצן?
בוריס: כן.
דייב: אתה לא יותר מדי חכם, הא בוריס?
בוריס: אני חכם.
נועם: אז למה אתה מנגב שמשות בכביש?
בוריס: אני לא מנגב, אני קבצן. כשהייתי צעיר הייתי מנגב, אבל
עכשיו אני רק קבצן.
דייב: אז מה, עכשיו אתה כאילו בפנסיה? קודם עוד ביקשת כסף על
השמשה.
בוריס: כן, זה כמו פנסיה. מה זה פנסיה?
נועם: כמה שתדע פחות ככה תרגיש טוב עם עצמך.
דייב: לוזר.
נועם: טמבל.
בוריס: אתם מדברים אליי?
דייב: שמעת משהו, נועם?
נועם: יש מבטא רוסי קל באוויר.
דייב: כן, מעורב באדי גולד וודקה.
נועם: אה, זה אני, לפני שבאתי לכאן הייתי רעב.
דייב: מה קשור לוודקה?
נועם: זה מה שהיה לי במקרר.
דייב: אז תקנה מקרר חדש.
בוריס: תביא לי את המקרר הישן שלך, עם הוודקה.
נועם: בוריס! אתה מתגרה במזל שלך.
בוריס: מזל? אני עומד בצומת שמונה שעות ביום.
דייב: עמדת שמונה שעות בצומת ולא היתה לך דקה אחת להחליף
לחולצה נקייה?
בוריס: עבדתי! אתה לא מעריך קבצנים.
דייב: לא... לא מעריך? אני נותן להם את הקפה החם שלי.
נועם: דייב, זה לא נחשב.
דייב: מה לא נחשב?
נועם: לזרוק עליהם קפה רותח בפרצוף ולברוח זה לא הכי חברותי
שיש.
דייב: נועם, די לחטט באף.
נועם: נו, למה אתה מגלה דברים כאלה? מי היה יודע אם לא היית
אומר את זה למיקרופון?
דייב: מה אתה מגלה שאני נותן להם את הקפה החם בפרצוף?
נועם: אני לא ניסיתי -
בוריס: אני חושב אני הולך.
נועם: להסתיר את זה, אני פשוט עשיתי את זה.
דייב: רגע, נועם.
נועם: מה?
דייב: בוריס הלך.
נועם: למה אתה מחייך?
דייב: כי כייסתי אותו.