זו הצגת חיינו
אנחנו זוג שחקנים המגלמים נאהבים בתוך מערכת נוקשה ואכזרית,
המעייפת את יחסינו, המתישה את הכוחות האחרונים- בשם האהבה.
כמו בכל רומן המוצג בתיאטרון רוסי, הדמיות אותן אנו מגלמים לא
יחוו את מימוש כמיהתם משום הגורל האכזר, או סתם מניעים של רוע
אנושי נסיבתי.
כל היופי שלך פרטנר יקר שלי, מואר כעת ע"י תאורה זולה בצבע
אדום ורק בראשי, כל היופי הזה יתורגם לכחול בוהק בשל תכונותייך
המנוכרות, ולבך הקפוא.
ואני? אגלם אישה נערה בשמלה תקופתית מחטבת, ואדמם את תסכוליי
על גבי מונולוג ארוך וריק מתוכן. תסריט חיי לא מציג היום, היום
אני מדקלמת מילים שאחר כתב, הוא נקרא: תסריט חיינו, השחקנים.
בסוף ההצגה נשתחווה ונהנהן תודה לכל אותם אנשים שבאו לצפות,
שהיו שותפים לתחושות להגיגים ולמערכת הויתורים עליה בנינו
סצינות ממושכות.
אתה ואני, נשטוף את האיפור הכבד, ונחזור להיות זוג שחקנים
הנפגשים מהצגה להצגה.
אני אכנס למיטה הריקה שלי, אתפלל שהלילה יעבור ואפגוש בך שוב,
לגלם עוד פעם את זו שאתה חושק בה.
לו חיי היו מתנהלים אחרת
הייתי מתוודה
כמה רציתי לאהוב אותך- באחורי הקלעים.