בזמן האחרון אני מהרהר באישיות כפולה.
בסרט ההוא הוא אמר שהוא ימכור את נשמתו לשטן תמורת 200$ .
אתה מבין?
הוא הבטיח שהוא יעזור לי במשהו. ואני הרי כל כך מצליח!
הוא בטח קיים. ועכשיו תורי
הנשמה.
והיה את בילי מיליגן.
אתה יודע, מעולם לא קראתי את הספר הזה.
אמרו לי שיש גם סרט, אולי גם ראיתי קטע.
ואני כל הזמן דיברתי עליו.
הרעיון הזה של כמה אנשים בתוך הראש.
לא עזב אותי. לבילי, אתה יודע, היה מנהיג. מורד אירי.
וילד שהיה היחיד שהגיב לכאב.
גם לי כבר נהיה אחד.
ההוא.
החרא הזה.
הכלב שעשה את העיסקה עם השטן.
ההוא שההצלחה הזו עולה לו לראש.
הוא הולך לבד, אתה מבין.
הוא הולך לשטן, לא אני. הוא עשה ת'עסקה, אתה מבין.
הוא הולך לבד, אני מפריד את הנשמה שלו ממני.
הלכנו ביחד כברת דרך מסוימת. אבל לשם אני לא הולך איתו.
היה לי פעם חבר צייר שנשבע לשטן שלו והיום הוא לא בינינו.
אני לא הולך לשם, אני לא נופל איתו.
אתה תתפלא, אבל אני די מאמין בשטן.
בטוב וברע.
ויש לי מהם.
אחד לבן אחד שחור.
והיו אפורים.
ועכשיו אני מפריד בינינו.
אבל הוא כל הזמן נדחף, מתעקש להזכיר לי כמה אני צריך אותו.
ואלוהים יודע כמה הוא צודק.
אתה מבין, ה"צד האפל" מעניק המון כח.
כמה פעמים הוא עזר לי, האפל הזה?
אבל הוא לא ידע שובע.
במיוחד מאז שאיבד את נשמתו לשטן.
הוא גורר אותי איתו. וכל פעם בדרך רגע לפני שאני מוותר על
הכל.
כשאני חושב שאני כבר ממש אבוד
הוא מביא לי מתנה.
פעם הצלחה, עבודה, כסף או אהבה - זה לא משנה לו,
לאפל הזה, הוא משחד אותי בהכל.
וכל מה שהוא מבקש שאקח את נשמתי איתי
ונרד לטיול בנשמתו.
ומאז שנטשתי אותו ניבנו ארמונות.
מאז שנפל לשטן ניבנו מרתפים אדירים.
מחילות אימים שפרוסות כמו קן נמלים.
דמויות מפחידות ואיומות קופצות עליך מהסדקים.
והוא האפל עומד כמו מלך משיח.
מבטיח לי גדולות.
ומקיים.
הזמן שם חורך את נשמתי.
אתה מבין???
בקרוב כבר לא יהיה בזה עוד טעם.
לא יהיה מי שיהנה.
הוא לא שוכח מתנה על זה שקפצתי לבקר.
בפעם האחרונה הוא נתן לי אהבה.
זו היתה אהבת שקר, כמובן.
ישבתי על החלון של איזה גג.
הרבה הוא לוקח אותי לעשן סיגריה
להתבונן בנוף.
מהרהר את הרהוריו.
בפעם האחרונה הוא נתן לי
הרהור בפדופיליה.
בנה מזבח שלם
לקטן ומתוק.
לאט לאט
ניפץ את תמימותן.
ואת תמימותי.
ונישמתי נצרבה.
ולקח זמן עד שהשתעלתי אותו החוצה.
יושב על הגג,
מכבה את הסיגריה המי יודע כמה.
וראשה מציץ החוצה, דרך החלון.
אנחנו כמעט מתאהבים.
והיא קטנה ממני רק ביום.
משחקים איתי משחקים.
אתה מבין?
הוא גורם לי להאמין,
שאני רוצא דבר אחד.
ואחר כך נותן לי משהוא אחר.
מוצלח!
אבל לא מה שהוא
גרם לי להבין שאני רוצה.
אתה לא מבין.
ואתה גם לא תבין.
אולי כבר מזמן איבדתי את המושכות.
זה הייתי הרי אני
שעשיתי על הגג את העיסקה עם השטן.
והרי ההוא שברח היה
הנשמה הזכה,
אם אכן היתה כזו.
כבר מזמן שאני
לא נאבק. אבל אני יודע
באיזו פינה לבנה
שאני עוד אבכה.
את הפנטזוית שלו,
שאני עוד אביא למימושן.
אני אבכה את סיוטי
האימים שלי
מהפחדים מטילי הצל
שהוא שתל בראשי
וטיפח באהבה עצמית
כל כך הרבה שנים.
ויום יבוא ויתייבשו הדמעות.
גם זה סיפר לי הנביא בעל הקרניים.
וחיוך זדוני יתפשט על פני.
חיוך טוב נרקסיסטי
של אהבת אמת.
אשליך את הסגריה שבידי
ובלב שלו ארד לישון,
בביתי שבקן החלומות הרטובים.