לילה שירד בחשכה כיסה הכול.
עומד על סף תהום תלולה,
עומד יציב מבלי ליפול.

לילה שירד שיחרר לפתע זיכרון.
ואיתו כאב חדש הופיע וחלחל,
אך לא, הוא לא האחרון.

לילה בחציו, יציב ירח כבר עומד.
את הכאב מרגיש על סף תהום,
וכמעט מועד.

"עזוב אותי" לוחש בשקט.
אך הוא חזק, לא משחרר.
אז מוותר לו ונכנע.
את סף התהום עובר.

נופל מהר, נופל בשקט,
מחכה ל"בום".
כבר לא מנסה להשתחרר,
לא מנסה לקום.

מבעד לחושך קרן אור הבליחה, הלילה כך נגמר.
נעלמו כאב, תהום וזיכרון,
הם יחזרו מחר...