דברים שהוא אוהב, לא נמאסים עליו.
כך הוא טוען.
דברים שהוא אוהב, הוא מריץ שוב ושוב מנסה מכאן ומשם -
בודק משתדל מתאמץ ונסחף,
וסוחף וסוחף ומרגיע.
וכשאת אתו,
את יודעת שאין עוד לאן לשאוף.
את הגעת, את מצאת, זהו -
הוא כאן בשבילך,
זה האיש לו חיכית וייחלת.
את יודעת שהוא לעולם לא ינטוש,
לעולם לא יזניח,
לא יפגע, לא ידרוך;
את הלב שלך לא ינפץ לרסיסים,
לא יזיז דעותייך הצידה.
זה האיש, האחד,
הוא כבר כאן - לתמיד.

דברים שאת אוהבת את מטפחת בלי סוף;
רק מעלה, מעלה, מעלה...
ואז, כשמגיעה לה
נקודת השבירה,
את זונחת הכל ובורחת.
את נוטשת הכל,
לא אכפת לך מכלום,
חיה על מינימום כח.
את רוצה גם אותו,
וזה לא ברור,
כי ממנו לא הצלחת לברוח.
את ניסיתי,
באמת,
כי נחנקת מהכל,
את רצית כבר לחתוך את החבל -
והוא רק חיבק, ודאג וחייך -
ולך לא נשאר אלא רגש.

וכה קשה זה היה עבורך,
להרגיש כה פגיעה ורכה;
כה חשופה
עד כי
הבהלת את עצמך,
וציפית
וחיכית וכבר לא.
את יודעץ עכשיו שהוא לעולם לא ינטוש,
לעולם לא יזניח,
לא יפגע, לא ידרוך;
את הלב שלך לא ינפץ לרסיסים,
לא יזיז דעותייך הצידה.
זה האיש,
אחד מני רבים,
וגם לו האמנת - וגם לו לתמיד.

דברים שהוא אוהב,
לא נמאסים עליו.
כך הוא טוען.
דברים
שהוא
אוהב,
הוא מריץ ומתמיד,
אבל את,
משום מה,
כבר נשכחת.