היא זרקה לי את כל הבגדים דרך החלון,
זה לא שהייתה לה סיבה מיוחדת. היא פשוט עשתה את זה מדי פעם,
כבר הייתי רגיל.
ביקשתי ממנה פעם אחת לא לזרוק את החולצה הכתומה שלי,
"היא עושה לי המון מזל, אפילו לכביסה אני לא מכניס אותה"
היא זרקה אותה בסוף אבל לא לפני שהיא שמה אותה בשקית.
אתמול שהיא באה אלי ואמרה לי שקשה לה לדבר איתי, לא חשבתי שזה
מפריע לה -
לפעמים היא אומרת לי דברים כאלו, כלליים.
ואני אוהב להקשיב לה, אז זה מה שעשיתי.
היום שחזרתי הביתה שמעתי מישהו רץ בבית, הנחתי ששוב היא עשתה
משהו רע.
מצאתי אותה יושבת ליד החלון מסתכלת למעלה, לשמיים או לבניין
החדש הגבוה הזה,
היא אמרה לי שנורא יפה שם בחוץ והיא רוצה ללכת.
לא חשבתי שהיא רוצה שאני אבוא איתה לשם, אחרת היא הייתה
אומרת.
אבל שירדתי למטה לאסוף את הבגדים מצאתי את זוג נעלי הריצה שלי,
לא חשבתי שהיא באמת רוצה להיפרד,
אבל ממסר כזה אני לא יכול להתעלם.