[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דקל אייזן
/
אהיה להם לאלוהים...

גבינה לבנה חמש אחוז שומן. חלב בשקית מפלסטיק 1 אחוז שומן. חצי
עגבנייה ומלפפון מקולף זה מה שהיה על גבי השיש .
דלתות כל הארונות במטבח היו פתוחות לרווחה, הקיצונית משמאל
חרקה על צירה.
הוא חיבק אותה בצמוד אליו, אצבעותיו נלפתו סביב כתפה הימנית,
שרשרת צדפים עיטרה את צווארה.
משקפי שמש היו על גבי קצה ראשו, מותחות את מעט שיערו לאחור,
חושפות את מפרציו לכל לראות.
כך נראתה התמונה שלהם מאילת על גבי המקרר, מגנט בצורה של
המבורגר היה זה שלקח חלק במלאכת ההצמדה לדלת המקפיא.
ברז המים טפטף טיפה, שנחתה בתוך המחבת המלוכלכת שהייתה שרויה
בכיור. טיפה נוספת נתלתה על קצה חודה, מאיימת לקפוץ למותה מפתח
הברז, היא נמתחה לה לבועה אליפסית דקיקה, והתנודדה קלות, עד
שלבסוף צנחה במפגן אקרובאטי מרשים, ונחתה לתוך חברותיה שצפו
להם בקצה המחבת, חוברות יחדיו לשלולית.
"קיבלנו חשבון חשמל היום?"
"ל-א!" נשמע צעקה מהסלון
"...וחשבון טלפון?"
"ל-א!" נשמע צעקה, הפעם קולנית יותר.
"איפה שמת את הממרח שוקולד?" שאל בעודו רוכן, ראשו מגשש בתוך
המדף התחתון של המקרר.
"תבדוק אולי מאחורי הסיר של הפסטה"
"איזה פסטה על מה את מדברת?"
"נו...הסיר הגדול"
"אין פה שום סיר, על מה את מדברת?"
ידיה אחזו בדפנות כריות הספה, עוזרות לה להתרומם ממקומה, צעדיה
החפוזים , נשמעו , רקיעות עקביה החשופים על גבי הרצפה הקרה,
הרעידו את יתר הבלאטות, התקרבותה למקום האירוע הורגשה.
"מה אתה לא רואה, יש פה סיר של פסט..." היא קפאה במקומה ,
מביטה במקרר בפליאה .
"עכשיו את מאמינה לי"
"רגע, רגע...מה הולך פה?"
"זה מה שאני מנסה להבין"
"אתה רוצה להגיד לי ש...לא יכול להיות"
"נו, מה את אומרת?"
"מה נותר לי לומר, אני בשוק"
"ממה את בשוק"
"איך זה קרה?"
"אני לא יודע, בגלל זה שאלתי אותך על החשבונות, חשבתי אולי באו
לעכל לנו את הדברים"
"אבל מי מעכל מטבח שלם, לא נגעו באף אחד ממוצרי החשמל,
הטלוויזיה עדין בסלון"
"אני יודע, מוזר לא?!"
"מא-ד!"
"אז מה עושים עכשיו?"
"אני לא יודע..."
"אולי נתקשר למשטרה"
"ונגיד להם שמה?, מישהו גנב לנו את כל תוכן המטבח הם יצחקו
עלינו"
"אז יש לך רעיון יותר טוב?"
"לא יודע"
"רגע..." היא לפתע נבהלה, גבותיה התרוממו מעלה , למרכז מצחה .

"מה?, מה קרה?"
"אתה לא חושב שמי שעשה את זה עדין פה?!"
הוא הניע את ראשו הצידה מצד לצד, כאילו נהפך לצייד ב'נשיונל
ג'יאוגרפיק' שסוקר אחר טרפו , הוא הרים את תחתוני הבוקסר שלו,
מותח את הגומי במעלה מותניו, מנענע את ישבנו קלות, לבדוק את
האחיזה של תחתוניו, לפתע הוא חש כל כך חשוף כל כך פגיע.
"נו...בוא נבדוק" היא דחקה בו, מתכרבלת סביב זרועו המוצקה,
שיערות בית השחי שלו נוגעות קלות בכף ידה.  
חדר השינה היה ריק מאדם, רק כריות זרוקות , ושמיכה מקופלת , עם
סדין שברח מקרן המיטה מאבד את אחיזתו מהמתיחה.
חדר האמבטיה גם כן היה ריק, מגבת הייתה פרוסה על הרצפה בעוד
מגבת נוספת עם ציור של עץ דקל הייתה תלויה על גבי הדלת שהובילה
למרפסת .
במרפסת הטמפרטורה הייתה יותר קרירה מחדר האמבטיה עצמו ,זה
הורגש במיוחד כאשר רגליהם היחפות נגעו בבלטות הרצפה, בריזה קלה
של רוח בקעה מבעד לתריסים.
היא המשיכה להתרפק מאחוריו בעוד הם משוטטים בבית, עוברים חדר,
חדר בניסיון לוודאות שאין אף גורם זר בדירתם.  
שהגיעו לחדר האורחים, החדר האחרון בסיורם, הם נשמו לרווחה, גם
שם לא היה אף אחד, הם בדקו טוב מאחורי הוילון, והזיזו את הדלת
לבדוק את המסתתר מאחוריה אך שום דבר לא היה שם מלבד צירים
חורקים שהיו זקוקים לשימון.
"אני לא מבינה, למה אבל שמישהו ירצה לגנוב את התכולה של המטבח
שלנו?"
"גם אני לא, את לא כזו בשלנית טובה..."
היא הכתה בו עם כף ידה הפתוחה על גבי כתפו, גורמת לו להתכווץ
מכאב, משועשע, חייך אליה בעוקצנות. "מצחיק מאד!" היא כיתרה  

"לא, אבל ברצינות, אולי זה סתם הומלס שאיך שהו נכנס לבית שלנו
ולקח את כל האוכל, הוא גנב בשביל לשרוד, כך יהיה כתוב בדפי
ההיסטוריה" אמר את המשפט האחרון בדרמטיות שייקספירית .
"אולי..."
"טוב...את באה...?"
"לאן?"
"מה לאן , צריך ללכת לעשות קניות עכשיו" אמר מסובב את צרור
המפתחות של המכונית על אמתו .
"תן לי רק לקחת את המעיל" היא אמרה.

       -  בינתיים בחלק אחר של העיר -

חתול אשפתות זינק לו מאחד הפחים , ריח של זבל הדיף צחנה ברחבי
הסמטה. זרזף קל של טל הורגש בשעות הבוקר המוקדמות .
"מחר , אני אגנוב להם את הבגדים, מחרתיים אני אגנוב להם את
מוצרי החשמל , בעוד שלושה ימים אני אגנוב להם את הרהיטים, ביום
החמישי אני אגנוב להם את הזיכרונות, כל אלבומי התמונות, כל
הדיסקים ופתקאות שמצויים אצלם בבית, ביום השישי אני אגנוב להם
את הזהות וביום השביעי, ביום השביעי אני אנוח, כי ביום הזה אני
אהיה להם לאלוקים, ואלוקים ביום השביעי למלאכתו נח"
צחוקו הצרוד של ההומלס נשמע מהדהד ברחבי הסמטה, גיחוכו מתמזג
עם רעשי הרחוב הסואן, והרעש הגועש של מרכבות המתכת הנוסעות על
פני הכביש.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מעניין אם בועז
יסכים לתת לי
המלצות להמשך
דרכי בחיים...


אחד מהרהר לאחר
שהבין שבזבז את
מיטב שנותיו אך
ורק בכתיבת
סלוגנין.


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/2/05 1:18
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דקל אייזן

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה