"אלוהים אדירים"
היא מכריזה
המומה מהאדישות
"בשביל לעצבן אותי?"
אני מהנהן ומתרגל בדידות
מתקפל לתנוחה עוברית
על קצה המיטה היא בוכה חרישית
"הבטחת שלא תפגע בי"
"נהדר, מצאת על מי לסמוך"
אני חושב בתסכול, ופולט ברוך.
את יכולה ללכת עכשיו
עדיף שתעזבי אותי לבד
אין בי כוחות לחשוב מה עשיתי
והסברים את יודעת שלא תקבלי
אני סתם בן זונה
שהקיק שלו זה לרמוס לך ת'צורה
כן, כן, ברור, ברור.
היא קמה נסערת, מבטה נעוץ בקיר
מבטי נעוץ בוילון הבהיר
היא מתלבשת, מייבבת
יש משהו מנחם בטירוף הזה
אני אוזר כוחות ומסיט את הוילון
השחר חודר מבעד לחלון
הדלת נטרקת, "זה לא זה" אני הוזה.
פרפר לילה שחור נופח נשמתו על אדן החלון
אני מהרהר, ומתייפחת נשמתי על הסדין האדום
"חופש פרפרי!"
אני חושב בקול רם
"להתעופף חסר סיבה ולראות טיפה עולם"
דיברתי לעצמי?
מחשבותיי נדדו למציאות
סוג של תענוג מזוכיסטי, אני מניח
ופותר את העניין בקלות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.