ואני מניחה את מכונת הגילוח על חזי היבש, עדיין.
אוחזת בה כערפד, החי לנצח, שומר על ליבו.
מחזיקה את הפרח הדומם
פוחדת להניחהו על חלקתך
שמא אודה בעפר העוטף אותך.
רגלי, בוגדות בי
ומרסקות אותי על האבן הקרה
על המוות המקפיא כל אושר.
דמעותיי מרטיבות את האשמה
ומצלילות את המציאות
מרתיחות אותה.
זכרונך כורך חבל סביב צווארי
מושך אותי
מטביעני במעמקי השכחה המעופשים
חונק אותי ללא רחמים
ורצון עז לברוח נבלם תחת כוחך.
לעלות מעל פני המים...
כנועה, תחת כנפייך, יושבת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.