כשיעלי הייתה מסתכלת עליי, הייתי עושה חיקוי של איש שלג - נמס
לאט לאט.
היא הייתה השמש ואני איש שלג נמס, ההופך לו למים.
בהתחלה הייתי מרגיש דגדוג בידיים.
לאט לאט היה הדגדוג עובר לבטן, ומשם - לרגליים. הייתי מרגיש
איך כל הגוף שלי נוזל מקצות האצבעות ונמס על הרצפה, עד שכל מה
שנשאר ממני היה שלולית גדולה ורטובה.
שלולית גדולה ואף עשוי מגזר.
כשיעלי הייתה הולכת היא הייתה לוקחת את השמש איתה.
בבת אחת היה חודר קור עז שהקפיא את החדר. השלולית, שפעם הייתה
אני, הייתה הופכת במהירות בחזרה ממים לשלג.
הייתי חוזר ונהיה איש שלג - אבל לא כמו שהייתי קודם - אחר -
שונה - כל חלק התגבש לו במקום אחר - האף באוזניים, הרגליים על
הראש , יד ימין איפה שהייתה יד שמאל, והלב - אח, הלב - אותו
בכלל אי אפשר היה למצוא - אולי רק לפי תחושת הכאב.
הרבה זמן היה לוקח לי לסדר בחזרה למקומם את כל החלקים שבי, כמו
שהיו לפני שיעלי באה.
עד שיעלי שוב תבוא ותמיס אותי חזרה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.