|
הרחובות אוספים אותנו אל זרועותיהם התמנוניות.
איך הגוף נלקח כמו מזוודה
מיטלטל, חריג ומודאג מכאבים
שישובו לפקוד כשירד הלילה.
לא נזכור את הלילה הזה,
הנועץ ירח לגלגני בשמיו,
לא נחבר לו שירים ולא נדבר בו לעולם.
הגוף יאמר מילים ואיש לא ישמע,
יפעם אלינו אנחות שתוקות
ואנחנו לא נבין.
אפריל 2005 |
|
|
שאלה היפוטתית-
אתה בשנת
1906בבאר
באוסטריה, ואתה
יושב ליד בחור
שקוראים לו
אדולף. אדולף
הזה עוד לא עשה
שום דבר רע
בחייו, לא נכנס
לכלא, ועוד לא
פיתח את הדעות
האנטישמיות שלו.
האם היית יורה
בו ובכך מציל
מליוני אנשים
מהשמדה, או הולך
לבמה חדשה וכותב
על זה סיפור?
סלוגן שלא בטעם
טוב. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.