אייל ישב בכיתה ועיניו מלאות דמעות, מכיתה ג' הוא לא קיבל ברכה
של שנה טובה...
אבל הוא כבר ילד גדול... ממש גדול... אז למה עכשיו הוא עוד
בוכה?
הוא הוציא סיגריה ועישן אותה עד לפילטר בלי לומר כלום... אחר
כך הוציא עוד אחת, ושבר אותה על הרצפה...  לזכר ברכה...

ברכה הייתה עומדת ליד אייל בכל פעם שבכה כשלא קיבל שנה טובה
מאף אחד... מכיתה ג' היא עומדת לידו... אבל מעולם לא עלה על
דעתה לכתוב בעצמה ברכה לאייל...
אף אחד לא יודע למה לא כתבו לאייל, בעצם היו עוד מיליון אנשים
שלא כתבו להם שום ברכות אבל רק אייל היה בוכה... וברכה לידו
מלטפת את שערותיו...

ברכה הייתה ילדה יפה, מהילדות היפות האלה שמקיאות ומרעיבות את
עצמן, בגלל שהן חושבות שהן לא יפות...
אייל תמיד ידע שברכה יפה, אבל משום מה מעולם לא אמר לה את
זה...

כל שכבת י"ב עומדת במגרש, מחכה שטורניר הכדורגל יתחיל... אייל
יושב בצד, לידו מקום ריק, לזכר ברכה...
כל מה שהוא עושה מזכיר לו אותה, אולי זה בגלל שהכל כל כך טרי,
כל כך עכשווי, כל כך באשמתו...

היא הייתה ילדה יפהפייה, ולא היית צריך להסתכל עליה יותר
משנייה כדי להבין שהיא מהממת, ולא היית צריך להסתכל על העיניים
שלה יותר משנייה כדי לדעת שהיא סובלת...
ברכה הייתה מתעללת בעצמה, ולא בגלל שאהבה את זה, בגלל שהחברה
הכריחה אותה. זאת אומרת, לא ממש הכריחה בכוח... זה מה שהיה
מקובל - וברכה רצתה להיות כמו כולם, כמו כולן...
אף אחד לא אמר לה שהיא יפה, לכולם זה היה מובן מאליו, והיא בכל
פעם שהסתכלה במראה ראתה מפלצת, למרות שידעה שהיא יפה... אפילו
רק קצת...
ברכה הייתה מקיאה - אוכלת מה שבא לה ואז מקיאה... כל כך פשוט
ואפקטיבי - ממש לא!
לפני שהספיקה לדרוך צעד אחד מהמטבח הייתה רעבה, השיניים שלה
נהיו חומות, תמיד היה לה ריח מסריח מפה והיא הייתה אוכלת כמו
חזיר!
היא רצתה להפסיק, היא החליטה שאין מצב לדיאטה... אז היא הרעיבה
את עצמה...
מה לעשות שהייתה רגילה לאכול כמו חזיר ולהקיא כבר לא יכלה...
אז כל מה שהייתה עושה זה לעשן - בלי לאכול... הייתה בוכה על
עצמה שעות על גבי שעות... וחותכת כל מיני מקומות בגוף שלה
דווקא כדי להיות עוד יותר מכוערת...
היא רזתה נורא והחווירה ואפילו אייל כבר הרגיש שמשהו כאן לא
בסדר. הוא שאל אותה למה היא עושה לעצמה את כל זה? למה אין לה
בטחון? "זה כנראה בגלל השם שלי... אתה יודע, לכולם היום קוראים
אורטל ומורטל ומיטל ואורלי ושיר-אל ושיר-פז... ולי קוראים
ברכה, אז מה אם זה על שם סבתא שלי!"
ברכה תמיד הייתה ברכה, לא מישהי מיוחדת, מובנת מאליו... לא
שיר-פז ולא אורטל, רק ברכה, היה לה שם של אמא, היא תמיד הייתה
אומרת...
בסופו של דבר אשפזו אותה.
אייל בא לבקר אותה בבית החולים, אמא שלה אמרה שזה הכל השפעה
שלו ושלא יבוא לבקר אותה יותר!
אייל לא הבין למה. אמא שלה אמרה שזה בגלל שהיא רצתה להיות חברה
שלו והוא אמר לה שהיא שמנה אז היא החליטה להרעיב את עצמה...
היא גם אמרה שהוא אף פעם לא עזר לבת שלה, שהוא לימד אותה לעשן,
שהוא אף פעם לא הוכיח שהיא חשובה לו...
ובשביל אייל, ברכה הייתה ה-כ-ל! לא היה לו אף אחד מלבדה, הוא
אהב אותה תמיד, בתור ידידה, הוא מעולם לא חשב שהיא אוהבת אותו,
הם גם מעולם לא דיברו על זה, הוא לא לימד אותה לעשן, היא נתנה
לו את הסיגריה הראשונה שלו, הוא אף פעם לא היה אומר לבחורה
שהיא שמנה, הוא דווקא אהב שיש איפה לתפוס...
אמא של ברכה תמיד הייתה שקרנית, אחת כזו שמאשימה את כל העולם
בטעויות שלה, אבל הכי כאב לו לאייל שהיא אומרת שלא אכפת לו
מברכה, ואם באמת לא היה אכפת לו כמו לכל השאר הוא לא היה בא
לבקר אותה, הוא לא היה דואג לה!
ואם ברכה תמות? מי ילטף לו את השערות כשהוא בוכה?
מי יחזיק לו את היד בטקס יום השואה כשאפרת שרה את "אלי אלי"?
מי ירצה לו שעות על כמה שהעישון מזיק ואז יבקש סיגריה...? מי?
מי? אף אחד לא יכול להחליף את ברכה! אף אחד...
אייל פתאום הבין שבאמת הוא לפעמים התייחס אליה כמובן מאליו,
אבל זה היה די הדדי... ושמעולם הוא לא אמר לה שהיא יפה... או
החזיק לה את היד בטקס רבין כשאפרת שרה "לבכות לך"...
הוא אף פעם לא אמר לה עד כמה הוא אוהב אותה, ואולי לא רק בתור
ידידה...
אייל לא ידע מה נכון לחשוב, ומה אמיתי, הוא רק ידע שהוא חייב
להגיד לה את זה, שהוא חייב להגיד לה שהיא יפה...
אבל לא בבית החולים, לא ליד אמא שלה...
כשברכה יצאה סופסוף מבית החולים הוא הזמין אותה לבית שלו
והזמין לה פיצה עם פטריות כמו שהיא אוהבת...
הוא אמר לה מה הוא באמת חושב עליה, על זה שהיא באמת ילדה יפה
ושהיא רק צריכה להאמין בזה לבד ולא לחשוב שאם לא אומרים לה זה
לא אומר שזה לא נכון...
הוא הסביר לה הכל, בפרטי פרטים עד שהיא הבינה לגמרי, או לפחות
עד שגמרו את הפיצה...

בסוף אמא של ברכה העבירה אותה בית ספר, משהו עם אומנויות
וכאלה. אייל נשאר לבד... מנסה למלות את מקומה החסר של ברכה
בעוד חלל ריק. בשבילו זה כאילו שהיא מתה, כי הם בכלל לא מתראים
כבר. היא השתנתה, היא הולכת עכשיו עם שיר-טל ומור-פז וכל
אלה... היא מתלבשת מוזר ומתאפרת המון (אייל תמיד חשב שמי ששם
הרבה מייק-אפ מנסה לא להראות לאנשים את הפרצוף האמיתי שלו),
היא גם לא קוראת לעצמה ברכה יותר, וגם לא קוראת לו "שלום"
בחזרה כשהוא קורא לה מהמרפסת... ברכה מתה - לפחות בשביל
אייל...

אז הוא מתגעגע לברכה הישנה בכל זמן שיש לו... וחושב עליה המון,
על מה שיכול היה לתקן ולא תיקן, ואיך יכול היה להתנהג, אבל עשה
את ההיפך...
הוא לא הצליח עדיין למלא את החלל הריק הזה שנותר בו...
אבל הוא עדיין משאיר לה מקום לידו בכל מקום שהוא נמצא - כמו
לאליהו הנביא...