אלוהים!

פתאום היא מגלה את זה... משהו (ואני לא רוצה להתיימר) שידעתי
לפניה כבר ממזמן.
משהו שאולי קצת מפחיד אותה, אבל האמת...

כשאלוהים נולדה, היא לא חשבה שזה יבוא לה בבום כזה... היא
הייתה ילדה רגילה, ששיחקה עם החברים בגן... וטסה לחו"ל, ואפילו
נולד לה אח...
אמא של אלוהים קראה לה בשם של בני אדם, כדי שאף אחד לא יחשוד
וייטפל אליה... והיא, אלוהים הרגישה תמיד שהיא מיוחדת...
טיפה... ואולי אפילו יותר חכמה מכולם!
אבל אף פעם לא אמרה כלום...

אלוהים גדלה... היא הייתה ממש מצטיינת בלימודים... אבל החיים
שלה לא היו תמיד קלים כ"כ...
אמא של אלוהים מעולם לא סיפרה לה שהיא אלוהים... כי מה הטעם
בכל זה? שתרגיש עליונות על אחרים?... ואלוהים גדלה.
אלוהים הייתה מסתכלת על התמונות באלבום שלה... ומדברת
בטלפון... ומחייכת חיוך - החיוך השמימי שלה, ומשחקת... כמו
ילדה רגילה...
אבל היא לא הייתה ילדה רגילה... היא הייתה אלוהים...
בעצם היא לא ממש הייתה האלוהים... אתם יודעים, כמו שישו נולד
מרוח הקודש... דומה... אבל יותר מזה...
ואלוהים תמיד ידעה שהיא לא רגילה... שהיא מסוגלת ליותר... אבל
לא חשבה על כיוון כזה בכלל...

הזמן עבר ואלוהים הייתה לנערה... היא הייתה מביטה מסביבה
ומחפשת סיבות ותשובות לשאלות...
אלוהים חשבה כמו כל ילדה שרק האהבה תוכל לשנות לה ת'חיים...
אבל טעתה.
אלוהים הבינה שהיא לא בסדר... והאשימה את אמא שלה... שכל הזמן
התאפקה לא לספר לה שהיא אלוהים...
אלוהים החלה להתאכזב מכל מיני דברים, שנאה את עצמה, לא מצאה
סיבה לחייה, היא הבינה שאין לה מה לעשות כאן, אמא שלה הייתה
אשמה (כך חשבה), היא לא מצאה סיבה לקום בבוקר ולהתלבש, לא מצאה
סיבה למה להיות במקום שעוצר אותה, שלא כייף לה בו - כמו המקום
בו היא לומדת...
אלוהים הפסיקה לחייך את החיוך השמימי שלה, הפסיקה להראות לעולם
מה היא שווה, היא הייתה בוכה, ירדה בלימודים, אכלה סתם, ועשתה
הכל כדי לשנוא את עצמה עוד יותר!!! אלוהים רצתה לברוח...
חברות של אלוהים ועוד הרבה אנשים הקריבו בשבילה הרבה, כי ידעו
שזה שווה את זה ושיש בה משהו מיוחד, ואלוהים לא הבינה למה הם
עושים את זה ושוב ושוב הייתה אומרת - "אני מפחדת שלא אוכל
להחזיר לכם את זה כשאצטרך." אלוהים לא הבינה שיש אנשים שהם לא
אינטרסנטים ועושים דברים מתוך אהבה ורצון טוב לעזור, אבל
אלוהים הייתה רגילה שהכל הוא מתוך כוונה שהיא תחזיר את זה ולכן
פחדה... אלוהים לא הבינה למה לעזאזל בני אדם יכולים להיות כ"כ
אינטרסנטים וכל כך שפלים, ולמה לימדו שהחיים הם ככה ולא
מתווכחים עם זה? היא הייתה שואלת המון שאלות אבל לא היו ניתנות
לה תשובות להן... אולי בגלל שהיו ברומו של עולם...

אלוהים נתנה לעצמה לשקוע בתוך הייאוש... היא לא הבינה שכך בעצם
היא מאבדת את האלוהיות שבה... היא לא הבינה שזה מה שהפריד אותה
מכולם - העובדה שחשבה על דברים לעומק...

לאלוהים היו חברות מוזרות... אחת שהייתה מסוגלת לחשוב על כל
דבר לגופו - ז"א שלא הייתה מערבבת בין ההתאהבות שלה בבחור לבין
מבחן  במתמטיקה... ואלוהים לא הייתה מסוגלת ללמוד או לישון אם
הייתה מאוהבת...
הייתה לה אחת מכשפה... שהרוע שבה היה מתבטא כשהייתה מדוכאת...
היא הייתה ממש כמו אינפוזיה לאלוהים כששקעה...
הייתה אחת שאין טעם לדבר עליה... כיוון שעוד לא ברור מה
היא...
והייתה אחת שלא הייתה כלל חברה שלה... אבל חשה כל כאב שאלוהים
חשה...

אלוהים נפלה לבור עמוק של אכזבה ודיכאון... ואמא שלה ניסתה
הכל, כולל פסיכולוגים ורופאים טיבטיים ועוד המון "תרופות"
לדיכאון שלה...
לבסוף, בשלבים, אלוהים החליטה שהיא חייבת לשנות את החיים
שלה... היא החליטה לעבור בית ספר...
לאט לאט אלוהים גילתה גם את היופי שבבני אדם, את מה שעושה טוב
לאחרים... היא ידעה שכדי לצאת היא צריכה לפגוע במישהו, אבל היא
גם ידעה שאין לאותו אדם סיבה להפגע מזה...

לבסוף אלוהים יצאה לאחר שטעמה מן החטא... או כך לפחות נהוג
לקרוא לזה, אבל אלוהים שהיא אלוהים ידעה טוב מאוד שאין זה
חטא...

מכל מה שעבר עליה, יצאה אלוהים בדבר אחד... היא הבינה שלכולם
יש מקום כאן ושלא משנה מה היא צריכה להמשיך לחיות... היא גם
מצאה את היופי שבחיים...
אלוהים קיבלה נקודת מבט של אדם... וויתרה (אולי אפילו בלי
ידיעתה) על חלק באלוהיות שלה...
עכשיו היא חצי אלוהית... וזה הרבה יותר חזק...

עכשיו כשהיא מחוץ לזה, היא פתאום רואה הכל בפרספקטיבה שונה...
ופתאום כולם רואים אותה,
את מה שאני ראיתי ממזמן, את עצמה, בצורה כל כך בהירה... את כל
היופי שלה...
ופתאום אנשים מתחילים לשים לב, וגם היא, שהיא בעצם דווקא כן
משהו...

אלוהים פגשה הרבה אנשים מוזרים בחייה... אחד מהם אמר לה מה הוא
בדיוק חושב עליה...
הוא קרא אותה מ-א' ועד ת'. היא התרגשה נורא...
היא ידעה שאין לה שום רצון להיות איתו... גם הוא ידע... והוא
גם ידע דבר אחד שאני ידעתי ממזמן, וגם אמא שלה... שהיא (עכשיו)
חצי אלוהית...

יעלי שלי, אני אוהבת אותך...