[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







הדס ניל
/
הלל לאירלנד

התחשק לי לכתוב שיר הלל לאירלנד.
ככה, קמתי בבוקר וכל הזמן מנקר לי- אירלנד,אירלנד,אירלנד- ואני
רוצה, באמת רוצה, אבל כלום, יושבת מול הדף ולא יוצאת אפילו
שורה  אחת.
נאנחתי, אין ברירה מוכרחים לפנות אל מודל ההשראה שלי.
אני עוטה על עצמי חלוק מגבת קצת פחות מרופט, נושמת עמוק, זוקפת
חזה ונכנסת לחדר.
שם הוא יושב לו, אל גאלי מדהים ביופיו-- לא אכפת לי.
קורים מכסים את גופו, ואניצי קש זרדים וסתם לכלוך תקועים בשיער
הבלונד החלק שלו.
הוא לא שם לב שנכנסתי, לא זז, עיניו מקובעות בדגל המאובק שתלוי
על הקיר, ירוק כתום לבן.
'אההמ..'-אני מכחכחת בגרוני, הוא מרים עיניים בהפתעה ואני רואה
את ההתרגשות.
'היי'- אני ממשיכה בחיקוי עלוב למבטא אירי-'אני צריכה עזרה,
מהבוקר אני מנסה לכתוב המנון לאירלנד ולא מצליחה, אז
חשבתי..'-הוא מחייך וקם.
'אני יעזור'- הוא ואמר ומתמתח, מעיף מעליו בעליזות את הקורים
והלכלוכים-' תשאלי מה שאת רוצה, אני ישמח לעזור'- מבטא מושלם.
'תראה'-אני ממשיכה במבוכה עילגת-' אני לא בדיוק יודעת מה אני
רוצה, אתה מבין, אף פעם לא הייתי באירלנד אז זה קצת קשה
לדמיין..'- אני קולטת שהוא לא לובש כלום ומסמיקה "הו, אירלנד,
אם בנים יפיפיים, אלים חטובים..", המילים מתחילות לזרום, "אלים
בעלי גוף.."-דיי! , זורמות לכיוון הלא נכון, תתרכזי במשהו
אחר.
"הו, אירלנד, הו, בנים בעלי כתפיים רחבות-"
שוב?! חולנית שכמותך, המנון לפאר המדינה, תחשבי- כבוד,
לאומיות, מדינה.
'אולי את רוצה שאני יספר לך קצת מורשת?'- האל שואל.
תסגרי את הפה, את מרטיבה אותו עם הריר שלך, זה לא יפה, או
שתסתכלי לצד השני או שתגידי לו-'אההמ, אל, לא, ז"א עלם, אתה
אולי רוצה משהו לשם על עצמך, ז"א קצת קר היום'- אני אומרת
ומהדקת את החלוק.
הוא מביט בי ואז בו ואז שוב בי-'קר לך?'- הוא מתקרב על פניו
הבעה של טוב לב- 'לחמם אותך'- אלוהים אדירים, אל תתקרב, אל
תתקרב..
מאוחר מדי, הוא כבר מקיף ומחמם כמו שרק אירים יודעים.
ודי מהר אני שוכחת למה בדיוק הגעתי, משהו הלל או המנון.. כרגע
הדבר היחיד שאני מעונינת לכתוב עליו זה העור הלבן והחלק שלו.
מאוחר יותר אני יוצאת מהחדר, הקרירות מקדמת את פני כמו פטיש על
הראש. טיפשה!, אני צועקת על עצמי, נכנסת עם מטרה מוגדרת, נשבעת
שזה לא יקרה שוב, הרי הצלחת להישאר נקיה כ"כ הרבה זמן, חלשת
אופי.
אני מתיישבת שוב מול השולחן ובוהה בדף, הראש ריק, לא עולה
כלום, לא עובר כלום.
ואז זה מתחיל,

"הו, אירלנד
ארץ נהרות קרח
וגושי אפור תוסס
אלכוהול של אלים
נמסך בין רחובותיך
ובנייך מה יפו הם
חמים וטובים
וכ"כ נותנים"

"וכ"כ נותנים.."-נתקעתי
וכ"כ נותנים, נותנים מה?, נראה לי ששכחתי, אולי כדאי שאחזור
להיזכר.
רק ע"מ לסיים את ההמנון, באמת, זה עניין של כבוד, לאומיות
ומדינה.
חוץ מזה, אם מתחילים צריכים לגמור, ז"א, לסיים את המשימה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מה אומנות, אמרו
שיש פה כוסיות!


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/8/01 17:21
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
הדס ניל

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה